נקמה ספורטיבית. זה מה שגרם לשחקני בני יצ'אלאל רחובות לנצח את הפועל קטמון ירושלים במסגרת סיבוב ב' של גביע המדינה. שכן, יכולת בינונית פלוס הפגינו "האיילים" יחסית לזאת של שחקני קטמון. אולם, במשחק טעון רגשית מסוג זה מספיקות שתי עקיצות מהירות בשתי דקות של איש המשחק, עדן ימר מיצ'אלאל. בסיום : 3:4 ליצ'אלאל.

בשריקת הפתיחה, יו"ר בני יצ'אלאל רחובות, אבאיי זאודה, היה כעוס מאוד. לפחות לפי הבעות פניו. ריקושט של המהומה המילולית והרגשית, כזכור, שנערכה בינו לבין אנשי הפועל קטמון ירושלים וההתאחדות לכדורגל יממה לפני. "כיהודי וכישראלי, אני לא מצליח להבין את חוסר הרגישות הזו", אמר זאודה, "אם היו מבקשים ממני דחייה כזו, ישר הייתי דוחה".
כשזאודה דיבר על דחיית המשחק, הוא לא התכוון רק בעקבות מקרה המוות המצער של אחו דוד קבדה, שחקן הקבוצה. אלא גם לזה של חמת מאמן הקבוצה, פטריק לזמי, שהלכה לעולמה בלונדון. עקב כך, על הקווים של יצ'אלאל עמד עוזרו של לזמי, רפי מלס, שצלח את המשימה. אגב, למלס יש עד כה 100 אחוזי הצלחה כמאמן מחליף בשלוש שנות קיומה של הקבוצה.

 

חזקי טייה (בכחול) נאבק בשחקן קטמון (צילום: יואב מלכה)

בקריית משה ברחובות התפתח משחק טוב. אפילו טוב מאוד. עד כדי כך, שכל דקה בו יכלה להפוך את התוצאה, ובמקביל גם את המומנטום על הדשא. השער הראשון ליצ'אלאל הובקע כבר אחרי שלוש דקות משריקת הפתיחה. דוד טסמה בעט עם כל הלב מתוך הרחבה, וזה 0:1 ל"איילים". בתגובה, זאודה קפץ כאיש שהשיג נקמתו. לא חלפו שלוש דקות, ואורי פיסחה הכפיל את התוצאה: 0:2 ליצ'אלאל, שעלתה בתלבושת החוץ שלה בצבע כחול ולא באדום המסורתי (קטמון עלו בלבן אדום).

 

עדן ימר דוחק את השלישי. ניצח בקרב את ניצן גולן (צילום: יואב מלכה) 

50 אוהדי קטמון, שבאו עם דגלים, שלטים, תוף ואוהד מפורסם אחד: כתב ושדר הספורט, יהונתן כהן מערוץ הספורט, לא הספיקו לנתח את הפתיחה הנוראית של קבוצתם, וכפיר מלול צימק ל-1:2 שתי דקות אחרי שערו של פיסחה. דקה שמינית, ואיזה משחק.
במשך כ- 35 דקות לא היו אירועים משמעותיים על הדשא. קטמון שלטה, אך לא הצליחה לממש את היתרון בשער. או בעצם, כן הצליחה, אבל רק בעזרתו של שמעון אברהם מיצ'אלאל שדחק לשערו הוא כדור קרן שקיבל משחקן קטמון בדקה ה-43. איזה שער אומלל. 2:2 במחצית.

 

שמעון אברה (אברהם). שער עצמי אומלל על סף המחצית (צילום: יואב מלכה)

המגמה במחצית השנייה נמשכה כמו בראשונה. קטמון שולטים, ויצ'אלאל מרדימים את המשחק. עד כדי כך, שנראה ששוב "האיילים" בכחול חוזרים על טעויות העבר ועומדים להישבר מנטלית, למרות היתרון המוקדם בתחילת המשחק. אפילו דוד טסמה כבר איבד עניין, כשקיבל את הכרטיס האדום בדקה ה-57.
אולם, אז הגיעה הדקה ה-80. או אם תרצו, ה"מאני טיים" של המשחק. התקפה יפה של יצ'אלאל שהתחילה מצד שמאל, הסתיימה ברגלי עדן ימר בצד הימין של רחבת קטמון, ומול שוער האחרונים, ניצן גולן, ימר לא התבלבל ודחק פנימה- 2:3 למקומיים, ו-0:1 בקרב ימר- גולן.

 

דוד טסמה לאחר ההרחקה. ניצחון למרות הנחיתות המספרית (צילום: יואב מלכה)

הרעב של ימר רק נפתח. שלוש דקות חלפו, ועמנואל איילה מיצ'אלאל החזיר כדור להגנת קטמון, שהגיעה לגולן. האחרון יצא מהרחבה וניסה להגביהה, אך הכדור נבעט היישר לגופו של ימר שלחץ עליו. משם הדרך לרשת הייתה קצרה: הכדור חלף מעל ראשו של גולן, נחת על הדשא, קפץ לראשו של ימר שמקרוב, ומול שער ריק נגח את הכדור לרשת, 2:4 ליצ'אלאל, 0:2 לימר. המשחק, תיאורתית, נגמר.

 

חוגגים את הניצחון עם האוהדים. רבים לא הגיעו בגלל האבל (צילום: יואב מלכה)

מעשית, קטמון לא ויתרו וניסו להשוות, אך רק התקפה אחת מצד ימין הסתיימה בשער של ציון זקן מתוך הרחבה- 3:4 ליצ'אלאל בסיום. "הניצחון הזה הוא רק בשביל דוד", אמר ימר לחבריו לקבוצה, לאחר שחגגו את הניצחון עם כ-15 אוהדי קבוצתם, שהיו צנועים במספרם, אך משמעותיים בנוכחותם. "הרבה אוהדים שלנו לא באו בגלל האבל על מות אחותו של דוד קבדה", אמר אוהד יצ'אלאל, אמבאצ'ו סהלו, "ככה זה אצלנו בעדה".
תוך דקות, אוהדי קטמון הרעשניים והצבעוניים, שהגיעו למגרש בקול תרועה רמה התקפלו בשקט לביתם בקול דממה דקה, כאילו לא היו מאחורי הגדרות. "הניצחון הזה לא הייתה נקמה בשבילי", אמר זאודה בסיום המשחק, "אבל עדיין אני לא מקבל את חוסר הרגישות של אנשי קטמון". 

 

אוהדי קטמון. נותרו מאוכזבים בסיום (צילום: יואב מלכה)