הקבוצה החביבה והצנועה שהספיקה לנשור בחזרה לליגה ב' לאחר עונה אחת בלבד, מייצגת הרבה מעבר למועדון כדורגל. התשלום על חוסר הניסיון ומיקוד ההשקעה במקומות הלא נכונים, תוך בחירת שחקנים שהאגו שלהם גדול יותר משל הקבוצה, עלו לקבוצתו של חנן פדידה בירידה כואבת ומשפילה בחזרה לליגה הרביעית

הגיע הזמן לומר שלום ולהתראות למועדון ספורט בני יפו האורתודוכסים. הקבוצה הצנועה מהעיר יפו שעלתה בסיום עונת 2015/16 מליגה ב' לליגה א', ירדה לליגה הרביעית כבר בתום עונתה הראשונה בליגה השלישית. לפני שמדברים על כדורגל באופן מקצועי, חייב לסקור בכמה מילים על המועדון היפואי עבור מי שלא מכיר או לא עקב אחריו, ומדובר במועדון מיוחד במינו.

הסיפור הגדול של המועדון הוא איחוד של לא פחות משש קבוצות, שהבולטות ביניהן הן "בני יפו" ו"הפועל אורתודוכסים יפו". האיחוד התרחש בשנת 2012, וכעבור כמה שנים בליגה ב' הקבוצה עלתה אשתקד לליגה א'. בין הערכים בהם דוגל המועדון היפואי הצנוע ניתן למנות את קיום הדו-קיום בין היהודים לערבים, עם דגש על ערכים של סובלנות והבנה בין הצדדים. בנוסף, המועדון שם דגש בשנים האחרונות על מחלקות הנוער, וניתן לציין שקבוצת הנוער של בני יפו בדרך לקחת אליפות מרשימה בליגת הנוער בה הם משחקים.

בשישי האחרון פגשתי את רמי מנצור, בעלי הקבוצה, בחצי השעה שלפני משחק הבית בו אירחו את מכבי יבנה. עוד לפני ששוחחנו על הקבוצה וקשייה, רמי סיפר על הצלחת קבוצת הנוער שלו, וסיפר גם כי קבוצתו הייתה שותפה לאירוע משותף במטרה לדו קיום בצוותא עם מכבי והפועל ת"א, ועוד קבוצות מאזור העיר ללא הפסקה. רמי ממש התגאה בזה, ואני הסקתי מכך שהוא לא כאן נטו בשביל כדורגל. כמובן שהוא האוהד הכי גדול של המועדון הזה והכי רוצה בהצלחתו, אך בניגוד לבעלים אחרים את רמי לא מעניין כסף או הצלחה הישגית- הוא רוצה הצלחה גם מחוץ לכר הדשא, במגרש של החיים.

ועכשיו אין ברירה אלא להודות - האורתודכסים פשוט לא ראויים לליגה א'. לא רק שלא ראויים, כנראה שגם לא מתאימים. במעקב אחריהם במשך כל העונה לאחר שעלו ליגה, הוחלט בצוותא עם המאמן אלי משען שהמשיך בתפקידו לליגה א', להשאיר שחקנים רבים (11 במספר) מהסגל שעלה ליגה, ולהוסיף להם תוספות של שחקני ליגה א' ראויים. ההתחלה הייתה מבטיחה: תיקו וניצחון בדרבי על מכבי 'קביליו' יפו בשני המחזורים הראשונים בישרו שלא מדובר בעוד קבוצה, ויש כאן אחת כזו רצינית עם מטרה להישאר בליגה ואולי אף יותר, אך חלומות לחוד ומציאות לחוד.


21 ספיגות ב-9 משחקים, 8 נקודות ב-9 משחקים, והמאמן אלי משען פוטר מתפקידו כשהקבוצה במקום ה-11. דורון ממן הגיע במקומו, אבל בשורות הנוגעות ליכולת ולתוצאות להם חיכו מכיוון הקבוצה התעכבו להגיע. תחת ממן בשלושת המחזורים הראשונים ספגה הקבוצה 12 שערים והשיגה נקודה אחת בלבד, כולל 1:7 אכזרי שספגה מהכ"ח ר"ג. ממן החליט לעזוב בטענה שהסגל לא ראוי לליגה א', והעדיף לאמן בעירוני שדרות מליגה ב' ולא אצל האורתודכסים. אז מדוע ממן חתם כמאמן הקבוצה אם הוא בכלל לא מאמין בסגל? לא מובן. נמשיך. אחריו ירד לעמדת המאמן חנן פדידה, המנהל המקצועי- וכמו שרובכם כבר מבינים, גם הוא לא הושיע ותחת הדרכתו הקבוצה ירדה ליגה.

לפני שננתח את האשמים העיקריים בירידת ליגה, השחקנים, אני אניח בפניכם מספר נתונים סטטיסטיים שימחישו את הדברים: 19 הפסדים מ- 29 משחקים. כמעט כל שני משחקים מתוך שלושה נגמרו בהפסד. 6 ניצחונות בלבד (על קבוצות חלשות כמו שיכון, מחנה, כפ"ס - ועוד שני ניצחונות יפים על כפר קאסם ובדרבי במחזור השני של העונה). ההגנה החלשה בליגה: 67 שערי חובה, שהם כ-2.3 שערי חובה למשחק. 13 פעמים ספגה יפו 3 שערים או יותר במשחק, ולקינוח, 4 שחקנים בלבד פתחו בהרכב במשחק הראשון של העונה, ופתחו בהרכב במשחק האחרון נגד יבנה. כולם מבינים שככה לא נשארים ליגה.

ונעבור למנה העיקרית, שחקני בני יפו. את העונה פתח סגל חלש ברובו ברמה של ליגה ב' ו-ג', ולכן לא ציפו מיפו להישאר בליגה. בין נובמבר לפברואר חתמו מספר רב של שחקנים בקבוצה במטרה לשנות את כיוון העונה של היפואים. ואלו שמות: בן אלפסי, מאור אסור, יוסי אמר, יחיאל צגאי, נועם קלמנוביץ', איגור אילין, רון כהן, תומר ירוחם, לירון ג'רבי, עדן שעשע, מישל רוס, יוסי פליקר, הדר לוי ועומרי עטיה. כל כך הרבה שחקנים- חלקם איכותיים ו"נחשבים", חלקם אלמוניים, ועדיין אם נבחן את הסגל של יפו בנקודות סיום העונה לעומת הסגל של חברותיה לתחתית - אין ספק שיש לה סגל טוב יותר לפחות משתיים-שלוש קבוצות.


יגידו אנשים שחנן פדידה לא רצה מספיק, לא ניסה מספיק או שאולי אין לו את היכולות להצעיד קבוצה כזו חלשה ושבורה להישארות ליגה. יגידו מה שיגידו, אני אגיד שאתם לא ראיתם אותו אחרי כל משחק. האמת שתמיד ראיתי אותו עצוב, עצבני או מכונס. אחרי כל משחק פדידה ישב על הספסלים מחוץ למגרש ותהה מדוע נפל עליו לאמן חבורת שחקנים כזו. לעיתים חשב שהוא מתאמץ אפילו יותר מהם. בשיחות פנימיות פדידה היה נשמע מתוסכל, שהוא נותן מהלב שלו הכל ולא מקבל כלום חזרה. שהשחקנים אטומים, לא כל כך אכפת להם לרדת ליגה, ולא אכפת להם להישאר. הם הפגינו גישה רכרוכית ולא גילו אכפתיות למצב.

האמת שאין טענות לפדידה. האיש ישב ימים ולילות בניסיון לחזק את הקבוצה, חיפש מאמנים ושחקנים ועשה באמת כל מה שביכולתו להושיע. הבעיה היא השחקנים. איך כל כך הרבה שחקנים שמתיימרים להיות מקצוענים או חצי מקצוענים מתנהגים בכזה זלזול? אין משמעת כלל, ובעיקר אין משמעת טקטית. קבוצות בליגה הזו רוצות תוצאות על המגרש לא באימונים, ועם משמעת טקטית כמו של היפואים לא היה להם סיכוי וחבל שעלו ליגה. חבל על הכסף של רמי. כל משחק היה דז'ה וו של הקודם, וקיים את הקלישאה המפורסמת- יפו מנסים בהתחלה לכבוש, מחמיצים, מחמיצים ושוב מחמיצים- ואז סופגים. וכשסופגים מתחילים העצבים. מתחילים לשחק אגרסיבי, אבל בסגנון שלהם. לא אגרסיבי מבחינת דחיפת הכדור קדימה, או לחץ על היריבה. פשוט מפילים את שחקני היריבה ובאים בטענות לשופט. ככה קיבלו אינספור צהובים ואדומים במהלך העונה.

אבל זה לא ה"אישו" כאן. אין הסבר לתופעה שנקראת בני יפו אורתודכסים. פשוט מדהים. ספק עם בליגה ב' זה קורה. כשחוטפים גול ורוצים להבקיע, פתאום כל שחקן לוקח כדור ורץ מגרש לבד בניסיון להיות גיבור היום. פתאום הבלמים נהיים חלוצים והחלוצים בלמים. בשישי ראיתי את המשחק מול יבנה, והיו יותר משלוש פעמים בהן מי שעשו הגנה ביפו היו לירון ג'רבי ומאור אסור החלוצים, ומי שניסה לכבוש היו יוסי אמר ורועי אליהו, שחקני ההגנה. אין שיטה, אין דרך, אין מערך, יש 11 שחקנים שעולים לשחק כדורגל, לפעמים עם חשק, לפעמים עם לא, מרגיש שמדובר בטורניר מדינת הכדורגל או במשהו חסר ערך. גם להפסיד יש דרך, וביפו לא היתה כזו. כל הפסד קל היה הופך להתפרקות, בין אם בתוצאה (1:7 להכח עמידר), ובין אם בעצבים פנימיים בלתי נגמרים בין השחקנים תוך חילופי האשמות קשים.

ליבי ליבי עם חנן פדידה. כמה האיש ניסה, כמה האיש רצה, כמה הכין, דאג, ישב, חשב ועשה באמת יותר ממה שהוא יכול- ובסוף השחקנים שלו בגדו בו, ועכשיו כשירדו ליגה, פדידה צריך לאכול מרור ולהיות מתוסכל עד עמקי נשמתו. עם זאת, אסיים בנימה אופטימית: ליפו יש בעלים מצוין, ומעבר היותו לבעלים מצוין שמשלם בזמן ודואג לניהול שוטף ויציב, הוא אדם מדהים עם לב רחב, וברור לי שכבר בשנה הבאה המטרה תהיה לעלות ליגה, ועם רמי מנצור הלב של המועדון, הם יוכלו לעשות זאת.