שילובם של כוכבי ליגה א' בליגת העל מסמל מגמה של חשיבה מחוץ לקופסא בקרב בעלי ומאמני הקבוצות, וחובה למנף את ההצלחה ליצירת תהליך שבסופו תהפוך הליגה החובבנית לליגה מקצוענית עם אופי קהילתי מובהק

אחת הסיבות העיקריות לכך שאיזי שרצקי, בעליה של עירוני ק"ש, תמך בהמשך העסקתו של חיים סילבס הייתה היכולת של המאמן לקדם שחקנים צעירים. האחרון המשיך את הקו המקצועי העונה והחתים את יואל אבוחצירה, חלוצה בן ה-21 והמפוצץ בכישרון של הפועל הרצליה. אך זה לא הספיק לו, וימים לאחר מכן הוחתם נירן רוטשטיין, המגן השמאלי של עירוני טבריה, ואילו אלון בוזורגי, חלוצה הפורה של "רובי שפירא", התבקש גם הוא להתייצב לפתיחת אימוני הקבוצה.

אל המגמה הזו הצטרפה גם מכבי תל-אביב השבוע, כאשר לאחר מו"מ חשאי, הנחיתה בקריית שלום את מייקל צ'יאלקה, בלמה בן ה-18 של 'קביליו' יפו, ובכך הקדימה את הפועל באר-שבע ומכבי נתניה שחשקו גם הן בכישרון הצעיר.


ההחתמות האחרונות של כוכבי ליגה א' מהוות המשך ישיר למודל מקצועי-ניהולי שאימצו מספר קבוצות בליגת העל בשנים האחרונות. השילוב של היעדר יכולות פיננסיות מחד, והרצון לשמר יכולות מקצועיות מאידך, מובילות את המועדונים לחיפוש אלטרנטיבות לרכש, וביחד עם חשיפה תקשורתית מואצת ושימוש בתוכנות סקאוטינג מתקדמות, מייצרות פלטפורמה שיווקית למאות שחקנים, מאמנים ואנשי מקצוע כחול לבן, שעד עכשיו היו בגדר אלמוניים. רוסלן ברסקי (הפועל חיפה) וניקו אולסק (מכבי נתניה) הם דוגמא לשחקנים שלא ויתרו, ולמרות הקשיים, ובעזרת עבודה קשה והרבה אמונה הצליחו להגיע לקדמת הבמה לאחר שבילו תקופה בקביליו יפו.

ויחד עם זאת, לטעמי, החשיפה צריכה להיות רק האמצעי להשגת מטרה נעלה יותר, כזו שתייצר ערך חברתי-כלכלי לאין ערוך בכדורגל הישראלי, ותביא בסופו של יום למהפכה מבנית בליגות הנמוכות. לכן מן הראוי, שתישקל ברצינות קריאתו של עומרי הלוי, היו"ר בדימוס של אסי גלבוע, להקמתה של ליגה מקצוענית שלישית בישראל, סוג של מקבילה לליגה הארצית הנוסטלגית. הליגה, עפ"י משנתו של האחרון, תורכב מ-16 קבוצות שיבחרו מליגה א', שמונה מהמחוז הצפוני ושמונה מהדרומי. מעבר לתקציב המינימום שכל קבוצה תצטרך להעמיד, המועמדות לטעמי, צריכות להיקבע על פי פרמטר אחד ויחיד - חיבור לקהילה. חיבור שישקף את הייחודיות והאופי של האזור, הכפר או השכונה ממנה מגיעה הקבוצה, ויהפוך אותה לכלי חברתי-חינוכי ראשון במעלה.


אגודות שיחפצו להצטרף למיזם יחויבו לעמוד בדרישות סף, שיוכיחו חיבור חזק לקהילה ויביאו לידי ביטוי פרמטרים כמו: כמות קהל, פיתוח מחלקות נוער ותמיכה משמעותית של הרשות המקומית. לדוגמא, לקבוצה שלא תביא לפחות כ- 750 אוהדים למשחקי הבית שלה, לא תהיה זכות קיום בליגה. פרט לאום אל פאחם, שמביאה 2,000 למשחקי הבית שלה, כל הקבוצות יצטרכו להתאמץ.

ההשלכות של שינוי מהפכני שכזה הן מרחיקות לכת. משיפור היכולות המקצועיות והמנטאליות של השחקנים ויצירת מקומות
עבודה למאות אנשי מקצוע, להרחבת קהילות אוהדים בפריפריה, ועד ליצירת מעורבות ואחריות קהילתית בקרב בני נוער ומבוגרים.

בנוסף, הפיכת הליגה מחובבנית למקצוענית תלויה ומחייבת:
1. הפקדת הערבויות בבקרה התקציבית של ההתאחדות תאבטח את השחקנים נגד הלנת שכר ופשיטת רגל עתידית של המועדון, שניים מהחוליים העיקריים של הליגות הנמוכות.
2. מכירת זכויות השידור לגוף תקשורת מוביל וגיוס ספונסרים יהוו את קו אספקת החיים החיוני לקיומה של הליגה.
3. את ההתאחדות לכדורגל ביחד עם משרד הספורט יצטרכו לגייס תקציבים נוספים מהטוטו כדי שהקצעת הכספים לקבוצות ליגת העל והליגה הלאומית לא תיפגע. כתוצאה מכך, יהיה אפשר להגדיל את מספר העולות אוטומטית מאחת לשתיים, כאשר לקבוצה שתסיים במקום השלישי תינתן ההזדמנות להעפיל ממשחקי המבחן.

לסיכום, רוחות השינוי שופכות אור על שנים של הזנחה של הליגות הנמוכות והפריפריה, אבל גם ובעיקר טומנות בחובן תקווה לעתיד טוב יותר. הפיכתה של ליגה א' למקצוענית היא תנאי הכרחי למימוש הפוטנציאל הגלום בה, והחיבור הקהילתי הוא הקלף השיווקי הכי חזק שלה. עם השינוי גם תחזור הרומנטיקה, ומין הראוי שיו"ר ההתאחדות הנכנס ירים את הכפפה בעניין ויפה שעה אחת קודם.