תופעת אי ההופעות למשחקים מאפיינת בד"כ סוף עונה. קבוצות (ליגה ג' בעיקר) שאין להם עניין בליגה מעדיפות שלא להופיע למשחקים רחוקים, לקבל קנס כספי קל ולצאת מורווחים.
בהתאחדות ניסו לפני שתי עונות להילחם בתופעה ע"י קנסות כבדים ואף הצליחו. לי שלא זוכר, קבוצת באדר לוד ז"ל שהייתה אמורה לשחק במחזור האחרון בחורה בחרה שלא להופיע. בית הדין המשמעתי גזר עליה קנס כספי של 10,000 (!!) ₪. למחרת היום רצו ראשיה וביקשו לקיים את המשחק ולחסוך את הקנס.
לצערנו, זה תפס רק לאותו מקרה. עונה לאחר מכן חזרו הקבוצות לסורן. העונה התופעה קיבלה ממדים מפחידים. נכון שיש סיבות אובייקטיביות (אי אישור מגרשים, בעיות כלכליות) אך עושה רושם כי בהתאחדות מקבלים את התופעה בהבנה והעונשים בהתאם.
המקרה שאולי כי בעייתי הוא זה של האורתודוכסים לוד. בשישי לפני 10 ימים (מחזור 5) עבר מאמן הקבוצה, מוטי לוי יחד עם 3 משחקני הקבוצה תאונת דרכים בדרך למגרש. לוי נפצע (שבר את עצם הבריח) והשחקנים היו בהלם. הקבוצה בתיאום עם היריבה, מעלה אדומים, ביקשה לדחות את המשחק לשלישי הקרוב ומכיוון שכל הצדדים הסכימו ההתאחדות נתנה את אישורה.

שחקני האורתודוכסים לוד. השמועות אומרות שלא היו לקבוצה שחקנים (צילום: שמעון לוי)
ביום שלישי בשעה 10:00 בבוקר, שלוש וחצי שעות לפני שעת המשחק היעודה ביקשה האורתודוכסים לדחות שוב את המשחק. הפעם סירבה מעלה אדומים בטענה כי שחקניה כבר התכוננו למשחק על כל המשתמע מכך כולל לקיחת חופש מהעבודה ובצדק. לוד הועמדה לדין וספגה עונש מגוחך לכל הדעות. נזיפה ו-500 ₪ פיצוי ליריבה. במעלה אדומים זעמו על קולת העונש וערערו לבית הדין העליון. הדיון אמור להתקיים בשבוע הבא.
את דעתי על כך אמרתי בתוכנית הרדיו שלנו ביום חמישי שעבר. למרות הנסיבות המקלות לוד הייתה צריכה להיענש במלוא חומרת הדין, כלומר הפסד טכני. לא ייתכן כי קבוצה תתכונן הן פיסית והן מנטאלית למשחק והקבוצה השנייה תעשה דין לעצמה בידיעה כי תצא בעונש קל.
יסלחו לי הלודאים, אך חלק מהספורט היא לא לזלזל ביריב ומה שקרה כאן היה זלזול. בית הדין המשמעתי רק הגדיל לעשות ונתן לזה משנה תוקף.
אגב, השמועות היו כי באותו יום שלישי ללוד בכלל לא היו שחקנים. הקבוצה לא התאמנה מאז התאונה ולכן חששו שם מהשפלה. נכון או לא? תחליטו בעצמכם.

המקרה השני המעסיק אותי הוא הדרבי של חיפה. לא זה שבליגת העל אלא זה של ליגה ב'. אחווה חיפה אמנם ניצחה בגדול אך לכל המשחק הזה נשאר טעם רע, אפילו רע מאד.
היריבות בין הקבוצות זה לא דבר חדש. בעונה שעברה הוכה באימון שחקן בית"ר, שלומי ביטון ע"י שניים משחקני אחווה בעקבות האירועים שהיו בדרבי בין השתיים (0:0).
עשר דקות לפני סיום המשחק בשבת, שעה שאחווה כבר הוליכה 0:4 התייצב המגרש עיסא חורי, יו"ר הקבוצה. לטענת אנשי בית"ר מהרגע שהגיע לא הפסיק האיש לנבל את פיו ולקלל את אנשי ושחקני הקבוצה. בתגובה הרחיק אותו כוח השיטור מהמגרש. ראוי לציין כי אנשי בית"ר שמרו על פסון ולא הגיבו. בסיום המשחק ניגש חורי לאנשי ההנהלה אל בית"ר וביקש "לומר כמה מילים". אלה ביקשו ממנו יפה שיעזוב את המקום וכולם התפזרו בשקט.
אני מאד מכבד את האיש ופועלו אך במידה והדברים נכונים (כנראה שכן) ראוי כי אדם כמו עיסא חורי יתנצל. רוצה או לא, מדובר באישיות ציבורית וככזה מצפים ממנו לנורמות התנהגות מסוימות.
ובכלל הגיע הזמן לסולחה בחיפה. חבר'ה אנחנו מתעסקים רק בספורט.