שיבוץ שופטים צעירים בליגות הנמוכות, בעיקר בליגות א' וב', הוא לא נושא פשוט. מדובר בדור העתיד של שופטי הכדורגל בישראל, ועקב כך צריך לעקוב אחריהם בזכוכית מגדלת. בין היתר, להתאים את אופי השופטים לאופי המשחקים, לדון בתלונות על שופטים ובקידומם לליגות גבוהות יותר. לא מאמינים? תשאלו את משבץ השופטים בליגות א' וב' מטעם ההתאחדות לכדורגל, אבי פרינץ.

השיבוץ מתחלק לפי ארבעה אזורים- דרום, מרכז, שרון וצפון- עליהם אחראי פרינץ, כשהדיונים על קידום השופטים, ועל התנהגותם במגרשים (בעיקר עקב תלונות שמתקבלות מאנשי הקבוצות) נערכים בועדת ליגות א' וב', שמתכנסת פעם בחודש, ובה חברים פרינץ ושופטי העבר, עו"ד דן טביב, ועופר דדון, שמשמשים כיו"ר הועדה, וכמשבץ המבקרים בהתאמה. בנוסף, הועדה נותנת לכם גיבוי מלא בכל פיצוץ משחק, שאתם נאלצים לפוצץ.

אבי פרינץ (מימין): "אני מרגיש שליחות גדולה בתפקיד" (תצלום: שלומי גבאי)

אחת ההחלטות שקיבלה הועדה הזו הייתה בסוף העונה שעברה. אז, החליטו החברים להעלות את שופט ליגה א', סהר ארבלי בן 22, מליגה א' לליגה הלאומית, ומשם למשחקי גביע הטוטו של ליגת העל. עקב כך, ברזומה של ארבלי רשומים, בין היתר, משחקי הליגה הלאומית בין בית"ר שמשון תל אביב להפועל רעננה ובין הפועל נצרת עילית להפועל ראשון לציון, בהם שימש כשופט ראשי, ומשחקי גביע הטוטו של ליגת העל בין הפועל חיפה להפועל קריית שמונה ובין בני סכנין להפועל תל אביב, כשופט רביעי. "כל שופט מחכה בקוצר רוח לשיבוץ שלו, וכל אחד רוצה לשפוט על הצד הטוב ביותר", אומר פרינץ, "כי כל שופט יודע שלתפוקה טובה שלו יש שכר, שהוא קידום לשפוט בליגה גבוהה יותר".

יתר על כן, הועדה גם נתנה גיבוי מלא לשופט המשחק בין בית"ר כפר סבא למ.ס כפר קאסם, רון שבתאי, שכזכור פוצץ את המשחק בסיומו עקב תגרה שהתפתחה על הדשא ופגעה גם בו. "לכל שופט יש פחד לשפוט משחקים טעונים", אומר פרינץ, "אבל הפחד הזה גורם להם להוציא את המקסימום, להיות עירניים 90 דקות, ולא 89 דקות, ומתוך הפחד הם פורצים קדימה. שופט שפיצץ משחק, משובץ לשפוט משחק כבר שבוע לאחר מכן, מכיוון שאנחנו לא רוצים שהוא ייכנס למרה שחורה, ילך אחורה ויישב בבית".

פרינץ, שנולד לפני 42 שנים ברעננה, גר כיום בחדרה והוא נשוי + 2. משנת 1985 עד סוף עונת 1997/98 הוא שפט במגרשים. החל ממשחקי ילדים ונוער, ועד משחקי הבוגרים בליגת העל (שאז נקראה הליגה הלאומית). בגיל 29, בעונה השלישית לשיבוצו בליגה הראשונה החליט לפרוש מכיוון ש"כבר לא נהניתי, ואמרתי 'די אני לא רוצה יותר' ", לדבריו. "חשתי שלא מנצלים את הפוטנציאל שלי, שאחרי שלוש שנים אני לא רץ קדימה, והחלטתי לפנות את המקום שלי כי לא רציתי סתם לתפוס מקום של מישהו אחר", הוא ממשיך.

כיום, במקביל לתפקידו כמשבץ, פרינץ אחראי גם על מעקב אחר כחמישים עוזרי שופטים בליגה א'. בשישי האחרון הוא נצפה יורד מהדשא בכפר יונה, עם דפים בידיו, כשהוא מרוצה מתצוגת השיפוט שראה במשחק הצמרת של ליגה א' מחוז דרום בין מכבי עירוני כפר יונה למכבי "קביליו" יפו. "אני מרגיש שליחות מאוד גדולה בתפקידי", פרינץ מתוודה, "מכיוון שאם בעקבות המעקב שלי אחרי היכולת, ההגינות והיושר שלהם בליגות הנמוכות, הם יגיעו לשפוט בעתיד בליגת העל, עשיתי את שלי. זה סיפוק מאוד גדול. הרי, מדובר בדור העתיד של שופטי הכדורגל בישראל".

למרות השליחות שרואה פרינץ בתפקידו, זה לא סוד שבלגיות הנמוכות משחקים שחקנים חובבניים. אחת ההשלכות מכך היא שחלק מהשחקנים הינם גם חברים טובים של השופטים, בין אם זה מהיכרות בילדותם, או בין אם בהיכרות במהלך השנים במגרשים. עילה לפגיעה באובייקטיביות השופטים במשחקים? לא אם שואלים את פרינץ. "בתחילת כל עונה אני מחלק לשופטים דף, בתוכו יש את הסעיף הבא: 'אם יש קבוצה שאתה מקורב אליה, לשחקנים שלה, ציין זאת'. ושופט שרוצה להתקדם, יהיה ישר ויציין זאת", אומר פרינץ.

"מאה אחוז מהשופטים ישרים", פרינץ ממשיך בנחרצות, "לא קרה לי מקרה ששופט היה קרוב לשחקן והוא שפט אותו. אנחנו גם עוקבים אחרי דברים כאלה. אנחנו לא נמצאים באיטליה או בצרפת שיש הרבה קבוצות. במחוזות ליגה א' יש 16 קבוצות, ובמחוזות ליגה ב', 32 קבוצות, כך שאנחנו יודעים בדיוק מה קורה".

הכספים שמשקיעים בקבוצות הכדורגל המשחקות בליגות א' וב', בעיקר בעונות האחרונות, משפיע גם על רמת הרצינות והמקצועיות שצריכים להפגין השופטים הצעירים בליגות האלו. בין היתר בעקבות הצטרפותם של לא מעט שחקני ליגת העל בעבר, שנמצאים בשלהי הקריירה שלהם, לקבוצות הליגות האלו. עקב כך, משקיע פרינץ בשיבוציו כשלוש שעות עבודה, לא פחות. פרינץ: "הכל נהיה יותר מקצועני, ולכן אני עובד של שיבוצים שבוע מראש, כדי למצוא שופט מתאים לכל משחק ומשחק. הרי, לא כל שופט מתאים לכל משחק, ולא כל משחק מתאים לכל שופט. לדעתי, בשלוש העונות הבאות תהיה עלייה ברמת המקצועית של הליגות הנמוכות. אני לא יודע באיזה צורה, אבל תהיה עלייה".

לא מפתיע שפרינץ משבח את הליגות הנמוכות. נאמנות האוהדים לקבוצות בליגות האלו, והעניין הרב שהן יוצרות אצלם, גרמו לו "תמיד להעדיף לשפוט משחקים בליגה א' או ב' , מאשר בליגה הלאומית", לדבריו, שכן "הקבוצות הגדולות בליגה לאומית מייצגות ערים שמכילות עשרות ומאות אלפי תושבים, ולמשחקים שלהן מגיעים מעט צופים. אבל, כששפטתי במשחקים שנערכו בכפרים בצפון, או בקרית גת, או בערד, ראיתי אלפי אנשים שבאו צמאים לכדורגל, בשביל לראות את הקבוצה שמייצגת את השכונה שלהם, את הבית שלהם. הייתי נהנה, ומסופק מעצמי כי הייתי נותן תפוקה טובה במשחקים האלה".

אבי פרינץ (משמאל) מצחקק עם מאמן מכבי "קביליו" יפו, עופר פביאן, בשישי שעבר בכפר יונה (תצלום: שלומי גבאי)

אחד המשחקים שפרינץ זוכר מהקריירה שלו הוא לא מליגת העל, אלא דווקא מליגה ב', כששובץ לשפוט בשדרות את הדרבי הדרומי ה"חם", כהגדרתו, בין מכבי שדרות להפועל מרחבים. "התרגשתי", הוא נזכר, "התחלתי את המשחק וכבר בדקה החמישית שחקן שבר רגל, ובדקה העשירית שחקן נפצע בפנים. השחק התחמם ובדקה ה-38 ראיתי שאוהדים קופצים מהגדרות במגרש ומתפתחת תגרה, בין השחקנים והאוהדים. הם הלכו מכות בצורה רצינית. לקחתי את שני העוזרים שלי ורצנו לחדר ההלבשה, ואף אחד לא הרגיש שהמשחק הופסק. זה היה פשוט מצחיק. אחרי כעשר דקות הגיעו אליי אנשי הקבוצות ושאלו 'איפה אתה?' ".

גם בתור מבקר, פרינץ התעקש להמשיך לעבוד בסביבת העבודה של הליגות הנמוכות. היוקרה של מבקר שופטים בליגות הלאומית והעל לא עשתה לו את זה. פרינץ מסביר: "כשפרשתי, ביקשתי שיתנו לי לעשות ביקורות ליגות נמוכות כי שם השילוב של אטרקטיביות המשחק והרצון העז של השופטים להתקדם מוליד הנאה מהשיפוט ומהמשחק עצמו".