יש איזושהי נטייה לחשוב שככל ששחקן משחק בליגה גבוהה יותר, כך הוא שחקן מוכשר יותר. הדברים רחוקים מלהיות נכונים. אם ישנו הבדל בין ליגה גבוהה לליגה נמוכה, הוא לא בכישרון השחקנים, אלא בקצב המשחק. כלומר, ככל שהליגה בכירה יותר, כך גם הפיסיות, האגרסיביות והקצב שבה, גבוהים יותר. לכן, שחקנים שמשחקים בליגות הנמוכות לא צריכים להרגיש רגשי נחיתות, אלא לנצל את הבמה שהם מקבלים בדרך לעתיד מקצועי בליגת העל.

מי שחושב גם שרמת הטכניקה של השחקנים יורדת, ככל שיורדים בליגות, טועה ובגדול. שכן, במקרים רבים אפילו הדברים הפוכים, ושחקנים בליגות הנמוכות הם שחקנים מוכשרים מאוד, שמטפלים בכדור ברמה גבוהה. עם זאת, הם לא משחקים בליגה גבוהה מכיוון שהם לא מחונכים לשחק בקצב גבוה, לחלץ כדורים ברמה גבוהה, ולחשוב מהר.

הדברים תלויים בשחקן עצמו. או ליתר דיוק, באופי שלו. אבל לא רק. ניתן לשייך זאת לחינוך שהיה צריך להיות מוטמע בו כבר כששיחק במחלקות הנוער, שכן שם לא שמים דגש גדול מדיי על טכניקה תחת לחץ, אלא רק על טכניקה סטרילית, וזה קו מחשבה מקצועית מטעה.

                                      מאמין בשחקנים מהליגות הנמוכות. אייל לחמן (תצלום: יותם רונן וואלה ספורט)

כיום, צורת האימון בעולם השתנתה לחלוטין. אומנם, עדיין שמים דגש על טכניקה, אבל הדגש בעידן המודרני נעשה תוך כדי ביצועים אתלטיים, ביצועים מהירים וביצועים תחת לחץ. בליגה האיטלקית, למשל, לא משחקים שחקנים יותר מוכשרים מאלו שמשחקים בליגה הבלגית, אבל היא ליגה יותר קצבית מהליגה הבלגית. בליגה הספרדית לא משחקים שחקנים יותר מוכשרים מאלו שבליגה הפורטוגזית, אבל היא יותר קצבית מהליגה הפורטוגזית. ובליגת העל לא משחקים שחקנים יותר מוכשרים מליגה א', פשוט הקצב והפיסיות בליגה הראשונה הם הרבה יותר גבוהים.

לפני כעשר, עשרים שנה, ההבדל בין ליגה לאומית לנוער לליגת העל לגילאי בוגרים לא היה כל כך גדול. אולם, כיום, אין כמעט שחקנים שגומרים את גיל הנוער ומסוגלים מייד לשחק בקבוצות הבוגרים שלהם בליגה הלאומית או בליגת העל, זה מראה את הבעייתיות שיש לנו במחלקות הנוער.

עקב כך, על שחקני נוער, שלא מוצאים את מקומם בקבוצות הבוגרות בליגת העל ובליגה הלאומית, להצטרף לקבוצות בליגות הנמוכות. אסור להם להתפשר עם המערכות ולהיכלל בסגל קבוצה בליגה הגבוהה, או לשבת על הספסל ולא לפתוח בהרכב. ההתפשרות הזו, רק בכדי לקבל חשיפה תקשורתית גדולה, יכולה לגמור להם את הקריירה. אולם, במידה ויציעו עצמם לקבוצות בליגות נמוכות, ואף יהיו טובים באימונים, הם ישחקו 90 דקות, וירוויחו קריירה. כי מי שטוב, בסופו של דבר מגיע לליגות הגבוהות.

לגישה הזו יש גם הוכחות. כשאימנתי לראשונה קבוצה בליגת העל, עירוני ראשון לציון, זה היה בתקופה בה בקבוצה לא הייתה את מחלקת הנוער התוססת שקיימת בה היום. ובהעדר כסף לא הייתה לי ברירה, אלא למצוא שחקנים אלמונים ששיחקו אז בליגות הנמוכות. הבאתי את שגיא שטראוס ממכבי עכו, את רפי כהן מכרמיאל, את משה סבג ממרחבים, את אבי עובד מגבעת שמואל, את ניסן קפטה מנחלת יהודה, ולא טעיתי. שחקנים אלו הצעידו את ראשון לציון, במשך שלוש השנים בה אימנתי שם, למקום טוב במרכז הטבלה של הליגה הראשונה בישראל.

כך גם נהגתי בשנים שלאחר מכן, בכל קבוצה בה אימנתי. הקפדתי לגלות שחקן או שניים מהליגות הנמוכות, שהם בעיקר טכניים - תנאי בסיסי בכדורגל המתקדם- ושיש בהם את החריצות, או לפחות את הפוטנציאל להשתנות. זיהיתי זאת לפי שפת הגוף של השחקן, על פי רמת הנחישות והעוצמה שהיא מקרינה.

למשל, שאימנתי בהפועל באר שבע, יניב אלול ואלעד בונפלד היו אז שחקנים בקבוצות בליגות הנמוכות. החלטתי לצרף אותם לב"ש רק בזכות מספר הדקות, והניסיון שצברו בעונות בהן שיחקו בליגות האלו. כמו כן, כשאימנתי את הפועל פתח תקוה, עומרי קנדה לא מצא את מקומו בקבוצה, והלך לשחק בהפועל רעננה שהייתה אז בליגה השנייה או השלישית. זה חספס אותו וגרם לו לקבל את העוצמה שלו. את רמי אבו לאבן הבאתי להפועל כפר סבא מבית"ר רמלה בזמנו, כשעונה לפני עקבתי אחריו ואמרתי לו שהוא צריך לשחק עונה נוספת בליגה א' בשביל להיות טוב יותר.

כיום, מרבית המאמנים בליגות הגבוהות, ובעיקר יושבי הראש שלהם, מובלים על המגמה שהתחלתי בעבר, וכמהים לצרף שחקנים מהליגות הנמוכות, שעלות הכספית של צירופם היא נמוכה. לכן, השחקנים שמשחקים בליגות הנמוכות צריכים להבין ששם הם מקבילים במה אדירה להצגת יכולותיהם.

אלו שמתמרמרים שהם משחקים שם ואומרים לעצמם: 'אני בליגה נמוכה, אין לי מה לעשות עם זה', לא ישחקו בליגת העל. אבל, השחקנים שנסחטים באימוני הקבוצה בליגה הנמוכה, דואגים לשחק בכל משחק 90 דקות, צוברים במשך העונה 30 משחקי ליגה, כחמישה משחקי גביע ועוד כ- 15 משחקי אימון, מגבירים באופן רציני מאוד את הסיכויים שלהם לשחק בליגת העל.

גם גיל השחקנים לא משחק תפקיד בקידום המקצועי שלהם לליגת העל. וגם אם הם בני 24- 25, ולא רק בני 19- 20, הם יוכלו להצליח. קחו לדוגמא את עבאס סואן מבני סכנין, אותו הצעדתי קדימה, שאימנתי בקבוצה, בגיל 27. הוא לא היה מהיר או טכני במיוחד, אבל הייתה (ועדיין יש) לו אישיות מיוחדת.

שחקנים בקבוצות בליגות הנמוכות, הקשיבו לי. הידלקו ושחקו במרץ ובהתלהבות בכל שבוע, ואל תזלזלו בבמה שאתם מקבלים. שכן, לשחק 90 דקות בהרכב קבוצה בליגה הנמוכה זו הדרך היחידה להגיע לליגת העל. גם אם זה לא כולל קצב משחק גבוה או חשיפה תקשורתית גדולה.

הביא לפרסום: יואב מלכה