אפס שערים בשבעה מחזורים. זה כמות השערים שספג שוער מכבי דליית אל כרמל , אבי עמוס, לאחר שבעה מחזורי ליגה. מאזן שאין שני לו ב-17 ליגות לפחות ברחבי אירופה בעונת 2010/11 (15 ליגות ראשונות, ושתיים משניות). "זה לא רק הישג שלי", מצטנע עמוס, "זה בזכות משחק קבוצתי של כל שחקני הקבוצה, מההתקפה, ועד ההגנה. התחנה האחרונה זה אני".

עמוס: "מאמן הקבוצה, מועמד נסרלדין אמר לי שאם אקבל פחות מ-18 שערים, נעלה לליגה א' " (תצלום: שלומי גבאי)

האופטימיים לא יופתעו מגודל ההישג של עמוס ונראה כי יאמרו שהוא אחת מהחוליות בשרשרת הקבוצה החזקה שנבנתה הקיץ במכבי דלית אל כרמל, בדרך לליגה א'. בדרך לדרבי נגד הפועל דלית אל כרמל בעונה הבאה על יוקרת השליטה הספורטיבית ביישוב הדרוזי. אולם, הפסימיים לא יצאו במחולות לכבוד ההישג של עמוס, אלא יאמרו כי מבדיקה בלוח המשחקים של ליגה ב' מחוז צפון ב' עולה שעמוס וחבריו שיחקו עד כה נגד קבוצות חלשות מאוד. כאלו, שלא מהוות להם יריב ראוי כמו הפועל בני ג'סר אל זרקה, הפועל איכסל עמאד ומכבי עירוני טירת הכרמל.

עמוס לא מתרגש מהדעות החלוקות. מבחינתו, כל המשחקים בליגה הזו קשים, ולא משנה מהי זהות היריבה. שכן, "כל הקבוצות ששיחקו נגדנו עד עכשיו הסתגרו עם עשרה שחקנים בהגנה, עשו בונקר ופחדו לספוג את הגול הראשון", הוא טוען, "בליגה הזו אין הרבה כדורגל, שחקנים משחקים בשביל הבית שלהם, יש הרבה מלחמה, ובכלל לא קל".

בארבע העונות האחרונות עמוס זיגזג בין ליגה א' צפון, לבין שני מחוזות הצפון בליגה ב', כשלבש את אפודות השוער של הפועל אסי גלבוע, מכבי עירוני כפר קרע (פעמיים- בליגה א' ובליגה ב') ומכבי עירוני ג'ת אלאהלי. אבל, לטענתו, העונה האווירה שונה בדליה. מקצוענית יותר. "האנשים שמנהלים את הקבוצה הם אנשי עסקים ואנשי צבא בעברם, שמבינים רק סדר וארגון ולא דברים אחרים", הוא אומר, "אנחנו מתאמנים ארבע פעמים בשבוע, מוסר התשלומים מצוין, שחקן מקבל שני זוגות נעליים, טרנינגים, ציוד, יש לי מאמן שוערים קבוע, חדר אבו רוקון (בעונה שעברה אימן בהפועל עכו, ולפני שתי עונות בהפועל חיפה- י"מ), יש מאמן כושר ורופא קבועים כל אימון, מגרש מצוין. אנחנו מתרכזים רק בכדורגל".

כשהתחיל את הקריירה, במחלקת הנוער של הפועל גבעת אולגה, חלם לעמוד בשערה של קבוצתו האהודה, מכבי תל אביב. בשביל להגיע לשם הוא היה "צריך קשרים, סוכנים ומאמן שנדלק עליי", לדבריו, וזה לא היה לו. "בכלל, לשוערים במדינת ישראל לא נותנים את הקרדיט להצליח, אלא במקום מביאים שוערים זרים", ממשיך עמוס.

בעונת 2006/07 היה הכי קרוב לצהובים מקרית שלום, כשעמד בשער אסי גלבוע. אז, באחד ממשחקי האימון נגד הפועל כפר סבא, עשה רושם על מאמן האחרונים, אלי אוחנה, שרצה לצרף אותו. אולם, זה לא יצא לפועל. בתחילת העונה הנוכחית, קיבל עמוס הזדמנות נוספת להגיע לקדמת במת הכדורגל הישראלי, כשאנשי קבוצה בליגה הלאומית הציעה לו להצטרף אליה. הוא סירב, כמו גם למספר הצעות מקבוצות ליגה א'. הסיבה, תתפלאו, לא הייתה כלכלית. "שחקן כדורגל צריך לשאוף לשחק בקבוצה שטוב לו בה", הוא מסביר, "ולי הכי כיף בדליה. אני מרגיש במשפחה שלי, בבית. כל כך טוב לי בדליה, שאני לא מוכן לשמוע שום הצעה אחרת. עוד לא הייתי במקום כזה".

עמוס: "האווירה בדליה שונה, מקצוענית יותר". עמוס (משמאל) עם יו"ר מכבי דלית אל כרמל, רושדי נסראלדין (תצלום: אביב תקשורת)

בינואר הקרוב יחגוג עמוס 33 חורפים. זה יהיה בין היתר עם אשתו רויטל ושני ילדיו, שחר בן התשע וליאל בן החמש. כמו כן, מתנות הוא לבטח יקבל לא מעט מבני משפחתו הקרובה, המורחבת ומחבריו. אולם, את המתנה הגדולה ביותר הוא יוכל לקבל כארבעה חודשים לאחר מכן, בחודש מאי, כשמכבי דלית אל כרמל תעמוד במטרתה ותעלה לליגה א'.

"מאמן הקבוצה, מועמד נסרלדין אמר לי שאם אקבל פחות מ-18 שערים, אנחנו נעלה ליגה", אומר עמוס, "אני מאמין שנעלה לליגה א' כי הקבוצה שלנו מצוינת. אם מכבי דליה תעלה לליגה א' היא תהיה שם דבר. אם לא נעלה זה יהיה כישלון גדול. אני גם מאמין שהגול הראשון שאספוג יגיע מתישהו, זה רק עניין של זמן".