כל אוהד כדורגל מתחיל יודע שאין שמחה כמו שמחה לאיד. תמצא לי אוהד אחד של הפועל ת"א שלא ישמח מכישלון של מכבי וההיפך. פעם הייתי במשחק גביע הטוטו בין מכבי חיפה להפועל ת"א. לכל אורך המשחק התעסקו אוהדי הפועל בנאצות כלפי מכבי ת"א ואוהדיה. זה היה בתקופה שדיברו על מעבר אפשרי של נימני לשורות האדומים.
אך לא בליגות האלה עסקינן, אלא בליגות שלנו. גם שם לא חסרה שמחה לאיד. העונה נחשפתי לה יותר מתמיד. עיקר הדברים אמורים, מן הסתם לקבוצות שיש להן קהל אוהדים גדול. הפועל עפולה היא דוגמא אחת, גם קבוצות א.א. פאחם לא מפגרות אחריה. יצאתי לבדוק הכצעקתה.
הכדורגל הישראלי דומה מאד לפוליטיקה. מונע מאינטרסים מובהקים של כסף וכוח, יש לו מבקרים רבים. שאתה נכשל בתחום אתה לבד – שאתה מצליח, כולם רוצים את חברתך. הכוונה כמובן היא "לאוהדי" קבוצתך.
לא בכדי, הפתגם "שמור אותי מאוהביי, משונאי אשמר בעצמי" כל כך מתאים לתחום.
בהפועל עפולה זה מאד בולט. לעיתים נראה כי האופוזיציה שיש לקבוצה ולראשיה בתוך העיר גדולה מזו שיש להם אצל הקבוצות היריבות וזה למישהו המשקיף מבחוץ. לאחר מחקר מעמיק מצאנו את הסיבות העיקריות.

יש לו את הכריזמה, יש לו את הרעב. אלדד שביט (צילום: יניב ליכט)
חשוב לזכור, עפולה היא רק משל. זה יכול לתפוס לגבי כל קבוצה אחרת.
הסיבה הראשונה היא ראש העיר, אבי אלקבץ שהוא למעשה האיש הכל יכול בקבוצה.
כפוליטיקאי יש לאלקבץ הרבה יריבים בתוך העירייה שאולי לא מבינים בכדורגל אך היו מאד שמחים לראות את המפעל הספורטיבי שבנה בכספי ציבור – מתרסק. אלה השמחים לאיד הפחות גרועים, מכיוון שברוב המקרים לא תראו אותם במגרש. את הביקורת שלהם הם יעבירו בבתי הקפה או במפגשים פרטיים.
זן נוסף של "שמחים לאיד" שייך לעפולאים שלא מצאו להם מקום בקבוצה ונאלצו לעבור ולשחק בקבוצות אחרות. יש דיי הרבה כאלה ולכל אחד יש את המקורבים שלו מה שמרחיב את המעגל.
הזן שלישי מגיע מההנהלה הקודמת, זו שהייתה מזוהה בעבר עם מכבי עפולה. ברור שחלק מאנשיה לא היו רוצים בהצלחת הקבוצה החדשה. אם כך יקרה, כל ההצלחות שלהם ישכחו.
הזן הרביעי והבעייתי מכולם שייך למקורבים הממורמרים. אלה שנדחקו הצידה עם הזמן או לא קיבלו ביטוי בקבוצה הנוכחית ונדחקו לקרן זווית. אלה "הסרטן", זה שאוכל את הקבוצה מבפנים, מסית, מלכלך ועושה הכל רק כדי שלא יהיה שקט תעשייתי.

הרוב הדומם? אוהדי עפולה (צילום: יניב ליכט)
יכול להיות שאני טועה. הרי אני לא עפולאי. ייתכן ויש להפועל עפולה הרבה יותר אוהדים שרוצים בהצלחתה מאשר "שמחים לאיד" אולם דווקא האחרונים עושים את הכי הרבה רעש. רעש בעיתונים המקומיים, רעש בטוקבקים, רעש בשיחות הרחוב. עושה רושם כי היתר הם הרוב הדומם.
ומי תקוע באמצע? כמובן, המאמן.
שלא תבינו לא נכון, אני לא מרחם על אלדד שביט. כאחד שאימן באזור הוא ידע בדיוק לאן הוא נכנס. ילד, לא ילד. מנוסה, לא מנוסה. יש לו את כל הכלים להצליח: מתקן, תקציב וחומר שחקנים. וכן, אני לא מתבייש להגיד: אני מסמפט את שביט. יש לו את הכריזמה ואת הרעב להצליח. נכון אמר קלוד דהן במאמר שלו: "תנו לו שקט!"
לא אתיימר להיות היועץ של הקבוצה אך אם עפולה רוצה קבוצה בליגה הלאומית כולם חייבים להירתם למשימה ולשים את כל היריבויות מאחור. בהצלחה!!