השבוע ייפול אולי דבר בכדורגל של רמלה או יותר נכון במה שנשאר ממנו. עירוני רמלה בדרך להצטרף לאחיותיה, בית"ר ומכבי שנפחו את נשמתן. הקבוצה שאך בעונה שעברה הגיעה למשחק העלייה לליגה א' ונוצחה התייצבה ביום שישי למשחק הבית עם מרחבים עם שלושה שחקנים בלבד. המשחק כמובן, בוטל. ביום שלישי הייתה אמורה להתייצב למשחק החוץ ברהט. בבוקר שלחו ראשיה פקס כי גם הפעם הקבוצה לא תתייצב.
היום תעמוד הקבוצה לדין בגין שתי אי ההופעות ותקנונית פעילותה עשויה להיות מופסקת עד תום העונה. היא גם תנשור מן הסתם לליגה ג'. לא שזה לא היה ברור כבר מזמן. אם כך יהיה הרי שכל תוצאותיה יבוטלו. המרוויחות יהיו גבעת זאב ובני יצ'אלאל שסיימו את משחקים מולה בתיקו. כמה סמלי שכל זה קורה דווקא יום לפני שקבוצת הנשים של אליצור רמלה, בבת עינו של ראש העיר, יואל לביא מגיעה לשיאה במשחק הגומלין בגמר היורופקאפ לנשים.

לפרנסי העיר לא אכפת. שחקני רמלה בימים יפים יותר (צילום: אנס אבודעבס)
זה לא סוד שראש העיר באמצעות מחזיק תיק הספורט, שמשון שלוש הפנה גב לכדורגל העירוני. הרצון להעפיל ליגות וכמה שיותר מהר הביא להתקשרות המוזרה עם בית"ר/שמשון בקיץ. התקשרות שבאה על חשבונה של הקבוצה המקומית, הנציגה היחידה הרשמית של העיר. יש כמובן, את הפועל רמלה. את הסיפור שלה כולם מכירים.
אי ההעפלה לליגה א' הייתה למעשה פסק דין מוות לקבוצה. הבעיה שאף אחד לא הכיר בזה, כולם הדחיקו וכך היא המשיכה לדשדש לה במשך 21 מחזורים מיותרים, בלי כסף והכי חשוב בלי מטרה. הקש ששבר את גב הגמל הייתה השפלה בהפסד הביתי 8:0 לאורתודוכסים לוד. אז הבינו השחקנים בעיקר כי לקבוצתם במתכונתה הנוכחית, אין זכות קיום והחליטו לנטוש את הספינה הטובעת. שאפו גדול מגיע לראשי הקבוצה ובראשם היו"ר/מאמן, רפי דרעי שלא ויתרו, נלחמו אך גם להם נגמר הכוח.
מוזר שלפרנסי העיר לא אכפת. הם ימשיכו להשתעשע בצעצוע החדש, בית"ר/שמשון, שאפילו אינה יכולה לשחק ברמלה עקב היעדר אצטדיון מתאים לליגה הלאומית. נכון שבסגל ישנם כמה רמלאים (איציק אבושדיד, מעוז סמיה, דודי ליאני) ואפילו המאמן הוא אקס רמלה (ארז בנודיס), אבל מעבר לזה, כלום. אפילו השם נשאר בתל אביב. העיקר שבאיזו מגירה בעירייה תחוב הסכם שהקבוצה נקראת בית"ר עירוני רמלה.. וואלה יופי!

מחכה לדרבי. יו"ר הפועל, משה דבוש (צילום: שמעון לוי)
אומרים שהחיים והמוות ביד הלשון. בעירוני רמלה גזרו על עצמם תענית שתיקה. יכול להיות שמפחדים שם מהאח הגדול שמאזין. הכוונה לראש העיר, יואל לביא ועושי דברו. למי שלא יודע, חלק מאנשי הקבוצה הם עובדי עירייה ובאופן טבעי חוששים למקום עבודתם. האמת שגם אם קולם כן היה נשמע הסיכוי שהקבוצה תחזור לחיים – קלוש עד אפסי.
לפחות משה דבוש, מבסוט. בעונה הבאה יהיה לו דרבי...