למען אושרו של האב. אופיר רגב ואביו, בני
מאת: מיכאל וייסרמן | 07.03.23 | 21:16
הבעלים של הפועל לוד מסכם את העונה או למעשה תקופה של 4 שנים בהם הביא את הפועל לוד לליגה א'. עונה הבאה? "בינתיים חוגגים"
הפועל לוד היא הקבוצה הראשונה בליגות הנמוכות שהבטיחה עלייה וחוזרת למעשה לליגה א'. הקבוצה שסומנה כעולה כבר לפני מספר שנים התקשתה אבל העונה עשתה את העבודה על הצד הטוב ביותר.
מי שאחראי לעליה הוא הבעלים אופיר רגב, שעבר שנה שכללה ניתוח לב לא פשוט והסתיימה עם שמחה גדולה בלב.
רגב משתף בתחושות לאחר שריקת הסיום שקבעה העליה: "הרגשתי הכי כייף בעולם. הרגשה מטורפת. 4 שנים חיכיתי לרגע הזה . לראות את אבא שלי, בני רגב - האיש האגדי של הפועל לוד, בגיל 77 פותח שמפני, זה בשבילי שווה הכל".
ספר קצת על העונה האחרונה?
"תראה, התחלנו את השנה עם סרג'ו חוואל כמאמן. אני החתמתי את סרג'ו, אבל אני בניתי את הסגל . סרג'ו מאמן מצויין ובנאדם מצויין, אבל לא התחבר לשחקנים הוותיקים ואז במחזור השני הבאתי את אורי קרגולה. יש לציין שפתחנו את העונה בהפסד. קרגולה הגיע והפועל לוד לא הפסידו 23 מחזורים .
האמנת שתעלו ליגה העונה?
"בניתי השנה סגל של שחקנים ותיקים וצעירים, שאם תבדוק היסטוריה בליגה ב' - אין קבוצה שבמחזור ה-24 עלתה ב-16 פור, אז כל מילה מיותרת ממש. השארתי מעונה שעברה 10 שחקנים וסביבם חיזקנו בשחקנים שוברי שוויון כמו אופק יפרח, עוז יפרח, גל פורת, גיל נחום, אופק בלסן, דוד בן בנימין, מאור רדא, בנטייב דמנה בנטיהו, וזה עשה את כל ההבדל מעונה שעברה . אני באופן אישי עבדתי חיים שלמים למען הפועל לוד. מי שמכיר אותי זה ממש מטורף מה שבניתי ומה שעשיתי למען הקבוצה.לא בית לא חיים לא כלום נטו הפועל לוד".
כבר מספר שנים שאתה מנסה לעלות ליגה ולא מצליח. מה יהיה שונה הפעם?
"תראה, כשנגמרה העונה שעברה באכזבה בחודש אפריל ולא עלינו במשחק האחרון, כל מי שמבין כדורגל אמר רגב לא יפתח את העונה הבאה בוודאות. מה עוד, שתוסיף שבחודש יוני נכנסתי לניתוח לב פתוח רביעי שלי - ניתוח קשה של חיים ומוות. לא חשבתי לרגע שאני אוכל לקום ולהיות מעורב או לעשות קבוצה שתמודד על העליה. ברוך השם, עברתי את הניתוח, התאוששתי אחרי חודש ואשתי והבנות אמרו: אבא, די, צא מהכדורגל. הניתוח היה קשה, הייתי מורדם מונשם 7 ימים והם ראו את זה נס שאני חי בכלל וממש ביקשו שאשב בבית. אמרו לי, שב איתנו, קיבלת חיים במתנה עזוב מתחים עזוב כדורגל, אבל רגב זה רגב. התאוששתי ואלוהים נתן לי כוח ואמרתי הפועל לוד תעלה ליגה וככה היה".
בהתחלה דובר שתלכו על עונה רגועה. מה גרם לשינוי בהגדרת המטרות?
"ישבתי עם שלומי נגאוקר שהולך איתי כבר 4 שנים, איש כדורגל מבין כדורגל וחבר ודיברנו והוא הציע- בוא נעשה עונה שקטה אחרי מה שעברנו. הלכתי ראש בקיר ואמרתי - אנחנו עולים ליגה !!! זה מה שקרה. נכון שבריאותית זה סכנה מטורפת, רק אני יכול לעבור 4 ניתוחי לב ולהיות קשור לקבוצת כדורגל".
בעונה הבאה שוב ישנו חלום העלייה בליגה א'?
"מבחינה כלכלית זה קשה מאד. ראש העיר עוזר לנו והחלום שלו זה קבוצה בליגה לאומית, אבל המטרות שלנו זה להיות מנוהלים נכון - לא להיות בחובות, לא לשחק כדורגל וכל היום לחשוב איך משלמים ואיך סוגרים חובות של העונה. אני רוצה לעלות ליגה כל שנה, אבל יש מציאות כלכלית והשנה נפעל לפי זה".
איך בא לידי ביטוי מרקם היחסים בין יהודים וערבים אצלך במועדון?
"אצלי דו קיום מעל הכל. גדלתי על זה בבית מאבא שלי - שהיה ראש העיר. כל המדינה צריכה לבוא לראות מה זה ילד ערבי וילד יהודי מתחבקים משחקים ביחד נוסעים ביחד. מוזמנים לראות ולהתרגש. מבחינתי זו העליה, זה שווה הכל. אנחנו גרים בעיר כמו לוד וכולם יודעים את הבעיות שיש פה, אז לפחות דרך הספורט ובשיתוף ראש העיר והעירייה שממש תומכים ועושים הכל כדי שזה יישמר. מחלקת הנוער מגיעה לכל משחק בוגרים ומפה זה מתחיל, גם קהלו גם אהבה לקבוצה".
אין חשש שתהיו תופעה חולפת?
"הפועל לוד לא תהיה תופעה חולפת, זה בטוח. להפועל לוד יש מתקנים שאין בליגת העל. אנחנו נבנה את עצמנו בצורה טובה לשנים הבאות".
במעגל שמסביב לקבוצה, למי תודה ולמי ברכה?
"זו הזדמנות לפרגן למנהל האצטדיון - אהרון זיתון, למנהל אגף הספורט - מאיר אליהו ולכל העובדים, שפשוט עושים הכל שיהיה לנו טוב .אני רוצה לציין את יושב הראש האגדי שלנו, מרקו לריה - האיש בן 76, שנמצא בהפועל לוד 50 שנה, את שאול פלזנטל - מנהל ומאמן שאיתי כל הזמן, את מאמן הכושר - נביל ברגיטי, שמכין את הקבוצה לכל משחק, את החובש והפיזיותרפיסט שלנו - ויקטור חג'ג' הקמע, את עבד - איש המשק המסור, את אחי ניר - שגם חי כמוני את הקבוצה. יובל נעים - שהיה איתי במשך שנתיים כיועץ, חבר ואח, אין עוד הרבה מאמנים בכדורגל שמבינים כמו שהוא. תודה ענקית גם למנהל מחלקת הנוער, אייל פולטינגר, שהוא הכי קרוב אליי ועושה עבודת קודש. גם אחי, אריק - שהיה איש סודי. הדבר הכי חשוב עבורי להודות לאשתי היקרה והבנות שלי, שממש בלי הכח שלהם והסבלנות לסבול אותי אז לא הייתי קיים".
תגובות
+ הוסף תגובה