כדורגלן מכבי הרצליה כותב על חברו הקרוב, סמ"ר גל קובי ז"ל - בן העיר טירת כרמל, ששישמש כשופט במשחקים בגילאי ילדים ונערים ועל שמו קרויה מ.ס טירת כרמל

הדבר הראשון שעשיתי אחרי שזכינו באליפות זה להגיד תודה . התודה הראשונה הייתה לגל. גל גבריאל קובי ז״ל.
גל נרצח לפני 10 שנים בפעילות מבצעית בחברון על ידי צלף -  כדור אחד והכל נגמר.

כשהתגייסתי לגבעתי לא ידעתי מה מצפה לי, תמיד חלמנו על אקשן, תמיד רצינו לעשות משהו. לצערי האקשן הזה כואב מאוד, האקשן הזה הרג את החבר שלי.

רגע לפני יום הזיכרון הצטלמתי עם צלחת האליפות, התמונה הראשונה שעלתה לי לראש - אני ואתה עם הצלחת. מי שמכיר אותי יודע שבכל הזדמנות אני דואג להזכיר אותך, מספר בעיקר טוב, כמעט ולא נוגע ביום הנורא ההוא. יום שהשאיר בי צלקת גדולה שמשנה לשנה כואבת יותר. פתאום התעוררתי בבוקר והבנתי שעבר עשור, 10 שנים שנשארת בן 20. אני כבר "חמור גדול", אוטוטו 31 זה כבר לא צחוק, אבל אתה גל, תישאר בן 20 .

יום הזיכרון הוא יום קשה עבורי, אבל גם יום שבו כולנו זוכרים אותך גל, מי שהכיר ומי שלא. יהיה זכרך וזכר כל חללי צה״ל ברוך. אוהב אותך אחיך הגדול , לנצח, תום.

לקריאה אודות סיפור חייו ומותו של סמ"ר גל קובי, לחצו כאן