כשהגיע לספרד בגיל 19, שי ביטון חלם על קריירה מזהירה באירופה. ארבע שנים מאוחר יותר, הקשר הישראלי המבטיח מצא את עצמו חוזר הביתה עם מזוודה מלאה בחוויות, אתגרים ותובנות שלא ציפה להן. מאנטישמיות ועד סבך בירוקרטי, ביטון נאלץ להתמודד עם מציאות מורכבת הרחק מהבית. בריאיון מיוחד וכן, הוא חשף קצת סיפורים מאחורי הקלעים של הכדורגל הספרדי, ואת הקשיים שליוו את מסעו.

 

 

שי ביטון, קשר אחורי בן 23, עבר מסלול מרתק בספרד במשך ארבע שנים, שזיכו אותו בחוויות בלתי נשכחות – אך גם באתגרים אישיים ומקצועיים. אחרי תקופה מרשימה בקבוצה הספרדית Sanse, פציעה קשה, ולא מעט קשיים בירוקרטיים, שי מוצא את עצמו בחזרה בישראל, בתקווה למצוא את המקום שייתן לו את הבמה להוכיח את עצמו.

 

"התחלתי את הדרך שלי בספרד בגיל צעיר מאוד, שיחקתי בשלוש וחצי עונות בקבוצות ה-U21 וה-U23 של סנסה, והייתה לי גם הזדמנות להתאמן עם הקבוצה הבוגרת," מספר שי. "הכול התנהל מצוין עד הפציעה בברך שהשביתה אותי למשך כמעט חצי עונה."

 

ביטון, שמחזיק באופטימיות מפתיעה, מוסיף: "הבנתי שאין לי שליטה על המצב ושמה שקרה, קרה מסיבה מסוימת. מה שה׳ מחליט זה מה שקורה בסוף."

 

הפציעה הייתה רק תחילת האתגרים. בזמן ששקל להאריך את החוזה עם המועדון הספרדי, האווירה סביבו השתנתה. "כשהתחילה המלחמה בארץ, התחושות של אנטישמיות לא פסחו עליי ועל ארוסתי, שהייתה לצידי בספרד. הרגשתי שזה לא סיכון שאני מוכן לקחת, והחלטנו לחזור לישראל." ביטון משתף בכאב: "התחושות היו קשות, אבל הבנתי שזו הייתה החלטה נכונה."

 

החזרה לארץ לא הייתה חלקה כפי ששי קיווה. "נסעתי לאיים הקנריים להתרשמות בקבוצה חדשה והצלחתי להרשים אותם. אחרי שני משחקי אימון הם החליטו לקנות אותי, אבל כשהגעתי לחדש את הוויזה בישראל, השגרירות הייתה סגורה בגלל המלחמה. פספסתי את חלון ההעברות."

 

ביטון מציין: "הייתי צריך להסביר את אותו סיפור שוב ושוב ושוב, והתחושה היא שישראל לא תמיד מעריכה את הרמה של הליגה השלישית בספרד." הוא מסביר: "ליגה שלישית בספרד כוללת קבוצות כמו דפורטיבו לה קורוניה וריאל מדריד קסטייה. אנשים לא מבינים את הרמה של האימונים שם – אימוני בוקר וערב, שקילות כל חודשיים, הכנה ברמה הכי גבוהה שיש."

 

"בספרד דוגלים שגם אם אתה מדבר אנגלית, אתה תלמד את השפה שלהם. זה חלק מהתהליך המקצועי", הוסיף. "המשחק בספרד לימד אותי הרבה, גם מבחינת טקטיקה וגם מבחינת מחויבות פיזית ונפשית. אני מרגיש מוכן ומחכה לאתגר הבא". 

 

למרות הקשיים, שי ממשיך לשמור על כושר עם צוות של מאמנים אישיים ותזונאים, ומכוון לחזור לדשא הישראלי העונה. "המטרה העיקרית שלי היא לצבור דקות משחק ולהיות משמעותי בכל קבוצה שאשחק בה," הוא אומר בנחישות. על השאלה אם הוא רואה את עצמו חוזר לשחק בחו"ל, הוא משיב בצניעות: "אני מאמין שמה שה׳ מתכנן בשבילי – יקרה. אני אתמקד בהשתדלות, והעתיד ייפתח בהתאם."

 

הפציעה הקשה שעבר וההתמודדות עם התחושות הקשות שנבעו מחוסר הוודאות בספרד, הפכו אותו לשחקן בעל חוסן מנטלי גבוה. "זה חיזק אותי ברמה שלא ציפיתי," הוא משתף. "כשאתה רואה את המשחקים מהצד ואתה לא יכול להשתתף, אתה לומד כמה כוח יש בסבלנות ובאמונה שיום יבוא והמאמץ שלך יתוגמל."