"בישראל כשאתה מצליח אז תמיד יש לך את האנשים שאומרים לך: 'בואנה, איזה יופי, איזה כיף, שומעים וזה'. איזה אחלה
פודקאסט, אחלה תכנים, אורחים. ויש את הלכלוכים. הלכלוכים עדיין לא הגיעו אליי, אז כאילו זה עדיין לא באמת הגיע למשהו גדול", הוא משתף. "בזמן האחרון במיוחד קורה לי גם בגלל מה שאני מעלה ברשתות וגם בגלל הפודקאסט, אנשים שולחים לי הודעות, אומרים לי, 'בואנה, אבי, רק בגללך חזרתי לשחק כדורגל'. כל מה שאני עושה זה בסוף נותן לאנשים הרגשה שכדורגל זה כיף".
 

 

"מה שכן מפתיע אותי, זה שיש צימאון אצל כל מי שסובב בליגות האלה, מאמנים, שחקנים, יש צימאון לתקשורת שתביא אותם קצת קדימה. אם יש לי איזה חלום", מגלה דבורה, "זה לעשות איזה תוכנית של הליגות הנמוכות, ממש, ליגה א', ב', ג', באיזה ערוץ, ככה שזה שלי, שזה אותנטי, עם סיפורים של משחקים, משחקים מעניינים, קצת וידאואים."

במהלך הריאיון, אבי דבורה דיבר על השינויים שהוא רואה בשטח בליגה ג' בשנים האחרונות: "יש שיפור בכדורגל ישראל, אם מישהו אומר לך שאין, אני חושב שהוא מדומיין או לא רוצה להסתכל על זה ככה. כמובן שכל העולם מתקדם, אבל אני רואה את זה תמיד מהזווית ראייה שלי, מההרגשה שלי על הדשא. אני לפני חמש שנים הייתי משחק בליגה ג'. היה הרבה שחקנים שמנים, יותר כאילו ממה שיש עכשיו, מלא שמנים, מלא שחקנים בלי כושר. היום, נגיד הליגה שלי ספציפית, אני הכי שמן בליגה. ברמה כזאת. כאילו, נגיד יש לך עוד אולי אייל גולן כזה שהוא כבר גמור, אבל הוא נכנס ומחליף. אבל בוא נגיד, רוב השחקנים שמשחקים בהרכב, או חבר'ה צעירים או חבר'ה קצת יותר מבוגרים שירדו מליגות יותר גבוהות, ובאמת הרמה השתפרה."

 

מעבר לשינויים ברמה הפיזית של השחקנים, דבורה מאמין גם בגישה מכילה יותר לכדורגל. אירוע מעניין שקרה לו לאחרונה ממחיש את הפילוסופיה שלו: "אני גם עונה לקבוצה שלי לפעמים. אז העליתי איזה תרגיל ו... וואלה, אחי, הם בעטו איזה עשרה כדורים לא מעל השער, מעל הגדר. אתה יודע, רשמו להם 'מה, זה נכים, מה זה לא יודעים לשחק, מה זה זה...' אז לכולם עניתי, חבר'ה, זה ליגה ג', כל אחד יכול לבוא לנסות ואם הוא מתאים הוא יכול גם לשחק, זה בסדר, כדורגל זה משחק של כולנו."

 

הוא מרחיב: "אתה יודע, אז אנשים תמיד כאילו גם מורידים את החברים שלהם, נגיד עכשיו אם מישהו פחות טוב אז מכבים אותו, לא... אתה יודע, לא נותנים לו את החשק לשחק. ואני חושב שוואלה, כולם צריכים לשחק. אני משחק בכל מיני ליגות, אני משחק גם בליגות של ותיקים, ואני משחק בפרויקט של ספיישל אולימפיקס עם ההתאחדות של כל האנשים עם המוגבלויות."

 

דבורה מתייחס גם בהומור למבנה גופו ולדרך שבה יריבים מתייחסים אליו: "אני צוחק על עצמי כאילו בעיקר. שכאילו גם כשאני שמן ובגיל 36 כבר וגם זה, הפנימה... וגם הרבה פעמים מזלזלים לי באמת, כאילו זה לא בסתם. באמת שאנשים אומרים לי... ואחרי המשחק גם פתאום אומרים לי: 'בוא'נה, זה שמנת אבל מה זה זריז אתה', או כאלה. והרבה פעמים, אתה יודע, אנחנו מסתכלים גם על שחקנים ואנחנו כאילו יש לנו את הרושם הראשוני על המגרש ואתה אומר, איך הוא נראה? הוא לא יכול להיות שחקן כדורגל ופתאום הוא עושה לך כמה מהלכים, אתה לא מבין מה הוא עושה."