מתווה החל"ת מסעיר את הליגות הנמוכות וגורם לסערה גדולה בין השחקנים לבעלי הקבוצות שמצדם בכאוס מול משרד האוצר. עו"ד אמיר כהן עושה סדר

בימים האחרונים שבה ועולה לסדר היום שאלת מעמדם וזכויותיהם של שחקנים ומאמנים מול המועדונים בהם הם מועסקים. בלב הדיון עומדת סוגיה עקרונית אך קריטית: האם מועדון רשאי לדרוש משחקניו ומאמניו להתייצב לעבודה מלאה ובמקביל להפחית משכרם?

מדובר בשאלה שחורגת מעולם הספורט בלבד ונוגעת לעקרונות יסוד בדיני עבודה ובמשפט האזרחי. חוזה, במהותו, מבוסס על מערכת הדדית של "קח ותן": העובד מעניק את זמנו, כישוריו ומרצו ואילו המעסיק מתחייב לספק תמורה בהתאם להסכמות שנקבעו.

כאשר מועדון מזמן את שחקניו לאימונים, הוא למעשה מפעיל את ההסכם ומממש את זכותו לקבל את עבודתם. מכאן נגזרת גם חובתו - לשלם את מלוא השכר הקבוע בחוזה. לא ניתן, מבחינה משפטית ועקרונית, "לאחוז במקל משני קצותיו": מחד לטעון כי נסיבות מסוימות מצדיקות קיצוץ בשכר, ומאידך להמשיך ולדרוש מהשחקנים להתייצב, להתאמן ולשמור על כשירות מקצועית במסגרת הקבוצתית.

הגעה לאימון איננה בגדר רשות או התנדבות. עבור שחקן מקצועי או מאמן, מדובר בליבת התפקיד. כל אימון הוא חלק בלתי נפרד ממילוי התחייבויותיהם כלפי המועדון. לכן, מרגע שהשחקן נמצא על המגרש ופועל תחת הוראות המועדון הוא מבצע עבודה לכל דבר ועניין וזכאי לתמורה מלאה בגינה.

ניסיונות מצד מועדונים להפחית שכר באופן חד-צדדי, תוך שימוש במנגנונים כמו חל"ת ובמקביל להמשיך לדרוש נוכחות באימונים, עלולים להיחשב כהתנהלות בחוסר תום לב. עקרון יסוד בדיני חוזים קובע כי צד להסכם אינו רשאי ליהנות מפירות עבודתו של הצד השני מבלי לשאת בעלות המוסכמת.

בשורה התחתונה, הזכות לשכר מלא בגין עבודה שבוצעה אינה ניתנת לערעור. אם מועדון בוחר לפתוח את שערי מתחם האימונים ולדרוש התייצבות עליו גם לכבד את התחייבויותיו הכלכליות. בעולם הספורט, כמו בכל תחום אחר, עבודה היא עבודה ושכר האימון אינו שונה משכר המשחק.