בדרכי לשעריים עצרתי בנס ציונה כדי לראות את הדרבי האזורי בין טירת שלום לגדרה. בעבר הרחוק משחק כזה היה מושך למגרש המיתולוגי בין הפרדסים 1,000צופים ויותר, היום בקושי 5. זכיתי לראות שתי אטרקציות, את סרג'ו חוואל ואת ליאור בן שושן במשחק האחרון שלו על הקווים.

הפועל טירת שלום והפועל גדרה (גם בית"ר) היו שתי קבוצות שהרטיטו בעבר לבבות. כשמגרשי הכדורגל היו אז מרכז התרבות באזור משחק בינהן אם זה היה בגדרה או במגרש בין הפרדסים של טירת שלום היה מושך קהל רב. "לכל משחק בית שלנו היו מגיעים בין 1,000 ל-2,000 צופים, תלוי בחשיבות שלו", אמר נחום דהרי, שחקן העבר של הפועל גדרה וכיום יו"ר, הפועל עירוני, "למשחק עם טירת שלום אם זה בליגה ג' או ד' היו מגיעים אפילו יותר".
היום הקבוצה שלו מתאמנת ומשחקת בכנות הסמוכה. דהרי: "למשחקי הבית בקושי15 אוהדים מגיעים". מועדון אין ולפני היציאה למשחקי החוץ מקצים להם חצי שעה באשכול הפיס המקומי להתארגנות, "וגם זה רק בכמחווה של רצון טוב", אמר דהרי. בימים אלו המגרש ה"ביתי" עובר שזרוע כך שהקבוצה נאלצת לנדוד בין מגרשי הקטרגל בישוב. צרות אופייניות של קבוצות בליגה ג'. "אני מקווה שאחרי שנתיים של פעילות נזכה לקבל מתקן ראוי".
דהרי אינו מרפה למרות ניסיונות, לדבריו, של אנשים ביישוב לנשל אותו מתפקידו ולהשתלט על הקבוצה. הוא מאשים בכך את אנשי בית"ר. זו כבר לא קיימת יותר משני עשורים אך "אנשיה" עדיין שם.
על הקווים של גדרה הבחנתי בסרג'ו חוואל. כשביררתי מה הקשר שלו לגדרה אמר לי דהרי בגאווה: "אחרי בני יהודה ובדרך שלו לפרישה הוא שיחק אצלנו". חוואל הוא בהחלט אושיה באזור ולכן עצם העובדה שהגיע לאמן בקבוצה כבר מהווה שדרוג עבורה.


                           אושיה. סרג'ו חוואל (עומד) ונחום דהרי (בחולצה האדומה)

גם אלי כוכבי היו"ר של טירת שלום זוכר ימים יפים יותר. לפני שתי עונות בסה"כ הוא עוד שיחק בליגה ב'. בסוף עשו עליו קומבינה והורידו אותו לליגה ג'. מאז הקבוצה שורדת בקושי.
בתקופה האחרונה הוא מנהל מאבק עם העירייה לקבלת כספי התמיכה. מי שניסה לעזור לו בכך היה המאמן בפועל (ע"פ רישומי ההתאחדות הוא רק עוזר המאמן),ליאור בן שושן (ה"ניסה" בלשון עבר כי הוא כבר לא שם).


                                             ידע ימים יפים יותר. כוכבי

כבר הכנתי כתבה לאחר שדיברתי עם הנוגעים בדבר, כולל מנהל מחלקת הספורט בעיריית נס ציונה אך כוכבי החליט להטיל וטו: "אל תפרסם כלום כי יש התפתחויות". מי, מה, מו, הוא לא פירט.
לגבי בן שושן, האיש כבר ניסה את מזלו בכל מיני מקומות. מאז שאני זוכר את עצמי מסקר את הליגות הנמוכות הוא הספיק להיות בהפועל אורנית, א.ס. אילת (הגלגול הקודם של בני אילת) ובעונה שעברה בא.ס. חולון. הוא מגיע לקבוצות מלא בכוונות טובות אך איכשהו זה לא מסתדר והוא עוזב באמצע העונה. עד שהספקתי לכתוב שורות אלה הוא כבר עזב את טירת שלום. לפחות צילמתי אותו על הקווים..


                                      משום מה דברים לא מסתדרים. בן שושן

בעוד שטירת שלום מתבססת בחלקה על שחקנים שהגיעו מבחוץ, גדרה בנויה רובה ככולה על שחקני הבית. "הזרים" שלה הם ברק חג'ובה, מלך השערים הזמני שמגיע מבני עייש, נגוס ווסיה ואופיר מזגני שמגיע מקריית מלאכי. מסתבר שאביו שיחק בקבוצה כך שמדובר כאן בסוג של סגירת מעגל.


                                        סוגר מעגל. מזגני

בזמן הקצר שהייתי ספגתי קצת אווירה של משחק ליגה ג' טיפוסי. כדורגל גדול לא היה אבל הרבה מוטיבציה כן.
המשחק של טירת שלום עובר ברובו דרך יובל אמויאל, הכוכב ומלך השערים הבלתי מעורער של הקבוצה בשנה שעברה עם 16 כיבושים. העונה יש לו 4 מ-7 כששלושה הובקעו בהפסד הצורב, 4:3 לחבל מודיעין.


בטירת שלום הכל עובר דרכו. אמויאל (מס' 10) בין שלום חממי (14) ואלירן זכריה (15)

גדרה ללא האחים דמתי וגלעד הגפה (לא הגיעו בגלל השעה המוקדמת) הייתה הרבה יותר טובה ושלטה במשחק. טירת שלום יצאה למתפרצות. את השערים לא הספקתי לראות.

ממש לפני שעזבתי השופט, יוסי בביוף כמעט זרק אותי החוצה. "אתה לא רשום בטופס", אמר. הווסט העניק לי חסינות אצל המשקיף, משה בוטרא שתיקן את השופט והורה לי לעמוד ליד דגל הקרן.


                                    כמעט זרק אותי החוצה. השופט, בביוף

לצערי, חג'ובה שכבש ראשון בדקה ה-38 לא נכנס לי לפריים גם השני, ינור אייסו התפקשש לי. כנראה בגלל היו בצד הרחוק.
מי שכן נכנס היה איש המשק של טירת שלום, סעדיה קטוע שנראה כאילו נלקח ממנהרת הזמן. למרות גילו הוא רדף אחרי הכדורים שעפו מחוץ למגרש כמו ילד קטן.
חוץ מזה החלטתי גם לפרגן תמונה לקוונים. גם להם מגיע, לא?


                                   רץ כמו ילד אחרי הכדורים העפים. קטוע

                                  גם לו מגיעה תמונה. הקוון לירון יבלונקה

                                           הקוון השני עדי שפירא והמשקיף, משה בוטרא