הפועל בני לוד אחת הקבוצות המדוברות ביותר בליגה הלאומית אירחה אתמול את הפועל ירושלים למשחק בו חזינו בשתי מחציות שונות לגמרי. בסיום נפרדו שתי הקבוצות בתיקו 1-1, תוצאה ממנה שתיהן היו מרוצות.

אפתח ואומר שהמחצית הראשונה בה חזיתי בלוד אתמול הייתה המחצית הכי חלשה שזכורה לי מזה זמן רב. 43 דקות של אפס מצבים, משחק מבולבל ללא תכלית וחולשה כללית שאחזה בשתי הקבוצות הייתה מנת חלקי.
אני מציין זאת כי למשחק הגעתי עם הרבה ציפיות. בני לוד היא אחת הקבוצות שמנבאים לה להיאבק על המקום השני (כולם תמימי דעים שנתניה תבטיח את המקום הראשון). הציפיות הגבוהות ממנה נובעות בעיקר מחוליית ההתקפה המלהיבה בראשותו של הסקורר רן בן שמעון. במחצית הראשונה לא ראינו ממנה כלום, המחצית השנייה הייתה סיפור שונה לגמרי.

בשני המחזורים האחרונים ביליתי במגרשים גדושי קהל רועש. היום זכיתי לחצי מהחוויה הזו. הקהל של לוד גדש את היציעים במספרים יפים (להערכתי בסביבות ה-400) אבל רוב המשחק הרגשתי שאני בקונצרט. רובם ישבו בדממה גמורה והיחידים שנשמעו היו אוהדי הפועל ירושלים . קהל כל כך גדול, המון צעירים ואני שואל איפה הדגלים? איפה אביזרי העידוד? איפה שירי העידוד שיהיו מזוהים עם הקבוצה? מסקרן אותי לראות האם זה ישתנה תוך כדי מהלך העונה.


זה לא היה קל אבל הצלחתי למצוא כמה אירועים ראויים לציון במחצית הראשונה מכיוון שרוב המשחק התרכז בחלק האמצעי של הגרש ומידי פעם נשלחו כדורים ארוכים שלא יצרו שום מצב.

בדקה ה-5 עידן שפר מהפועל ירושלים בעט לשער וצליל חתוכה, שוער לוד הדף לקרן. בדקה ה-20 נגיעה ראשונה של שוער הפועל בכדור לאחר בעטה חלשה של התקפת לוד. בדקה ה-26 אבירם זיאת שוער ירושלים השתעשע עם הכדור בקצה הרחבה, איבד אותו, הכדור התגלגל למורד אבו אנזה שמזווית קשה מול שער ריק בעט החוצה.

הזדהיתי לחלוטין עם הציטוטים הנבחרים מהקהל של לוד "כולם חלשים" "אנחנו לא תוקפים" "איזה משחק חלש".


ואז הגיעה הדקה ה-44 ומכאן והלאה ראינו משחק שונה לגמרי. עבאס שולח כדור ארוך לרן בן שמעון. החלוץ החל לרוץ ממחצית המגרש לעבר שערה של הפועל ירושלים. זיאת ראה שהוא האחרון בין בן שמעון לשער והתחיל לרוץ לעברו והחלוץ הקפיץ באלגנטיות מעליו, השתלט על הכדור ומול שער חשוף לגמרי גלגל פנימה. שער נפלא, 1-0 ללוד ועוד שער למלך השערים שלה.




בשלוש הדקות האחרונות של המחצית ראינו יותר הזדמנויות מאשר ראינו ב 44 הדקות שחלפו. המנוע של כל ההתקפות הללו היה אבו מנזה שפשוט השתלט על המשחק ויצר עוד ועוד מצבים ללוד. שלוש בעיטות של לוד נהדפו על ידי שוער ירושלים והשאירו לנו טעם של עוד עם השריקה לסיום המחצית.


במשך כל המחצית הראשונה שמעתי את שמו של עידן שדה נזרק מצד אוהדי לוד וביררתי את הנושא. עידן שיחק בלוד במשך שנה ואז עבר להופעל ירושלים. נראה שהאוהדים לא שכחו לו את זה.

את המחצית השנייה פתחה לוד בהתלהבות גדולה שהתבטאה בהרמות לרחבה בעיטות מרחוק ולחץ גדול מאד על ההגנה הירושלמית. במחצית הזו ראיתי למה ההתקפה של לוד נחשבת לקטלנית., היא אמנם לא כבשה אבל המהירות שלה הדיוק והתיאום עוד יניבו ללוד הרבה שערים.
היתרון של לוד לא גרם לה להוריד רגל מהגז. הלודאים יצרו עוד ועוד מצבים מול הירושלמים ששלחו יותר ויותר שחקנים קדימה בכדי להשוות.


בדקה ה-55 כדורי גובה שרקיו ברחבה של ירושלים אך לא היה מי שידחק פנימה. שלוש דקות חלפו ואבו ענזה (מי אם לא?) שיגר בעיטה חזקה ששרקה ליד הקורה. עוד חמש דקות ולוד ביצעה תרגיל יפה מקרן בסיומו מוחמד א-זברגה נגח מזווית קשה לקורה והחוצה.

ירושלים לא טמנה ידם בצלחת וגם היא הגיעה למצבים והזדמנויות .המשחק התעורר לגמרי, הכדור עבר מצד לצד והשוערים של שתי הקבוצות התחילו לעבוד.
בדקה ה-70 הזדמנות אדירה ללוד. אבו ענזה רץ מקו מחצית המגרש עבר שחקן הגנה והגיע לרחבה של ירושלים. מצד ימין שלו רץ איתו לכל אורך הדרך ג'ורג' אמסיס. לצערם של אוהדי לוד אמסיס רץ קדימה אך אבו ענזה מסר לאחור ומה שקיבלנו היא בעיטה שהלכה מעל למשקוף השער.


בדקה ה-75 עבירה מרחק של כ-25 מטר בזווית אלכסונית משערה של לוד ובעיטה חופשית נפסקת לירושלים. כבר בהתארגנות לקראת הבעיטה לוד החליטה לא להעמיד חומה והקהל לא היה מרוצה מזה בלשון המעטה.
אגב, בשבוע שעבר נפסקה בעיטה חופשית לחובת לוד וגם אז לא הועמדה חומה והתוצאה הייתה שער לחובתה. האוהדים סביבי כבר ראו את הנולד ואמרו בינם לבין עצמם שהתרחיש של השבוע שעבר חוזר על עצמו וכמה שהם צדקו. אושר אבו ניגש אל הכדור ובבעיטה שהיא ספק הרמה, ספק בעיטה העניע את שוער לוד ויצא לחגיגות השוויון. הקהל מסביבי פשוט היה מתוסכל.


השוויון לא הרדים את המשחק. להפך, שתי הקבוצות תקפו גלים, גלים וניסו לצאת עם הניצחון.
דקה ה-85 אבו ענזה המצטיין של המשחק לקח כדור באגף השמאלי ופשוט חצה את כל הרחבה הירושלמית לרוחבה. הקהל מסביבי צעק לו "תבעט, תבעט", ואח"כ "תמסור, תמסור" אבל משום מה החלוץ לא שחרר את הכדור ואיבד אותו לבסוף.

שתי הקבוצות שלחו את כולם קדימה והזדמנות רודפת הזדמנות. הקהל של לוד לא עמד בלחץ, נטש את המושבים הנוחים ונעמד בצמוד לגדר, התחיל לעודד ולהיות מעורב במשחק. איפה הם היו כל המשחק? בכל התקפה ירושלמית הקהל השתתק מלחץ ובכל התקפה לודאית הם היו באקסטזה. סוף סוף הייתה אווירה של כדורגל במגרש.


ההזדמנויות לא הולידו שערים ומשה בוחבוט שרק לסיום של משחק שאופיין בשתי מחציות שונות לגמרי. כולי מלא תקווה שהאוהדים הרבים של לוד יזכו לראות בכל משחק את הקבוצה שלהם משחקת כמו שהיא שיחקה במחצית השנייה . אם לוד תתמיד ביכולת של המחצית השנייה היא בהחלט תדבר חזק בליגה הלאומית השנה ומי יודע אולי אפילו בנתניה יתחילו להילחץ מעט.