מה יותר חשוב לאוהדי מרמורק ניצחון בדרבי או מקום ראשון? כמעט כולם כאחד מעדיפים ניצחון בדרבי. בשישי הם קיבלו את שניהם. חנן פדידה ועידן חג'ג' נעצו שתי סיכות בלב של אוהרי שעריים באצטוני. ההפסד של כפר קאסם סגר את הסופ"ש הנפלא עבור האדומים מרחובות

כל אוהד רחובותי נולד עם התחושה שלפני הכל צריך לנצח בדרבי ואם חלילה לא אז לפחות לסיים את העונה מעל היריבה. עלייה? ירידה? משני לחלוטין. הדרבי קודם לכל.
הפעם מרמורק ידעה שבסיטואציה מסוימת היא יכולה לסיים את המחזור בראש הטבלה ולכן בנוסף לרצון הטבעי לנצח את היריבה העירונית התווספה המוטיבציה להביט על הליגה מלמעלה.

נולדתי וגדלתי ברחובות. חבר טוב שלי שיחק כבלם בילדים של שעריים . בכל פעם ששמו של אייל גולן היה עולה התווסף לזה הזכרון שהוא שיחק בשתי הקבוצות. כל כמה שנים הייתי קורא במקומונים שהנה מגיע האיחוד אך לטוב ולרע מרמורק ושעריים תמיד היו שתי הנציגות הבולטות של עיר שאוהבת ספורט.

את כל הזכרונות הללו לקחתי איתי לאיצטדיון של מרמורק (דבר מוזר יש ברחובות: האצטדיון של שעריים מממוקם במרמורק ואילו האצטדיון של מרמורק ממוקם בשעריים...).

סממנים למשחק היו בכל העיר. בבית קפה התכנסו להם אוהדי מרמורק מכינים תוכנית למשחק. ברחובות שסבבו את המגרש צעדו להם הכחולים עם חולצת "הצבא הכחול". כולם התנקזו לבסוף לאותו המגרש.

העובדה שמשטרת רחובות לקחה על עצמה את אבטחת הדרבי על עצמה ואפשרה את קיומו בעיר הייתה בהחלט מבורכת. תוצר של עבודת שכנוע של היו"ר חנן עדני.

עשרות שוטרים (ושני סוסים) סבבו את האצטדיון במטרה לשמור על הסדר. מחוץ לאצטדיון היו כמה מאוכזבים חסרי מזל שלא הצליחו לרכוש כרטיסים למשחק. את השירים היה אפשר לשמוע גם מחוץ למגרש. כשנכנסתי פנימה גם חוש הראיה התחיל לעבוד. יציע כחול מלא בדגלים ולידו יציע אדום עמוס לא פחות באוהדים קופצים.
עליתי על הדשא כדי לראות טוב יותר את שני מחנות האוהדים וזה בהחלט היה מחזה מרשים. החלטתי להתמקם לי ביציע האדום (לא מאהדה אלא מתוך כבוד לקבוצה הביתית) מוכן עם כולם למשחק חם ומעניין. הקונפטי הועף באוויר, הדגל הענק שהכינו האוהדים הונף השירים ויאללה יוצאים לדרך.


בשעריים ערך המאמן, עובד לוי מספר שינויים שבדיעבד הבנתי שהיו קריטיים. את מקומם של הבלם בן בריגע והמגן אביב קורדובה תפסו רועי סבג ואוראל גבאי. גל פורת פתח בקישור. במרמורק עלה ארז בנודיס עם אותו הרכב שניצח בשבוע שעבר את מכבי יפו.


כבר מן הפתיחה ניתן היה לראות מי בעלת הבית במגרש. בדקה ה-9 עבר מישל רוס שני שחקני הגנה, מסר הצידה לפדידה שמיד החזיר לו בדאבל פס מהיר אך רוס לא הצליח להשתלט על הכדור והזדמנות למרמורק התבזבזה.

בדקה ה-11 שעריים נכנסה למשחק כשהגבהה של גל פורת מצאה את ראשו של נועם תרועה שנגח מקרוב החוצה.

בדקה ה-23 קרן לשעריים אותו העלה חזקי טייה. הכדור עלה לאמצע הרחבה ומתוך הערבוביה שיגר תרועה בעיטה למסגרת אך זינוק מצוין של תום גלברט בתוספת הקרבת גוף של המגן סיימו את ההתקפה עם לא יותר מקרן נוספת.

למרות ההתרחשויות במגרש אני מוכרח לשתף ולומר שהיציעים היו הרבה יותר מעניינים. התקהלות ביציע הכחול גילתה לנו שספסל אבן אחד עליו עמדו האוהדים פשוט נשבר. אוהד כחול אמר לי (אחרי הקנטות של אוהדי מרמורק לגבי כמות הקהל שהגיע): "פשוט הבאנו יותר מידי קהל וזה מה שקורה".
.
לשתי הקבוצות יש שירים על הקבוצה השניה שאני אחסוך מכם אבל הקטע המשעשע הוא שבעצם כולם מכירים את כולם. רגע אחד אתה שר נגד הקבוצה היריבה ובשני אתה מדבר עם חבר שיושב ביציע השני. לידי עמד בחור שראה אותי מצלם ואמר לי: "אל תצלם אותי אני אוהד את שתי הקבוצות. אני עומד פה והמשפחה שלי ביציע השני".

בדקה ה-31 פרץ יוסי אמר באגף והעביר רוחב לכיוון רוס שלא הצליח לפגוש את הכדור. בדקה ה-38 התקדם רוס לסף הרחבה ומשום מה החליט שלא למסור, הסתובב סביב עצמו ולא ברור לי איך אבל הוא הצליח לסחוט בעיטה חופשית שלא נוצלה.


החברים שלידי לא היו מרוצים מהתצוגה של הקשר המוכשר במחצית הראשונה: "הוא פשוט לא בועט". לא יודע אם הוא שמע אבל במחצית השניה הוא החזיר ובגדול.

במחצית החלו האוהדים להתקרב לגדר המפרידה ולשיר למחנה שמולם. נציגי האוהדים זיהו פה פוטנציאל להתחממות ויפה היה לראות אותם מרחיקים את המחנות אחד מהשני ומבקשים מכולם לא להיגרר לאלימות ולהמשיך לעודד כמו שהיה עכשיו.
המחצית השניה נפתחה בהזדמנות מצוינת של עידן חג'ג'. כדור ארוך של אלירן שחר עבר את כל הגנת שעריים ומצא אותו לבד מול השוער ורק זינוק אמיץ של זיגדון מנע שער בטוח.


בדקה ה-52 טעות קריטית של זיגדון שעלתה לשעריים בשער. רועי סבג החזיר כדור לאחור, השוער התמהמה עם הכדור, איבד אותו למישל רוס שהפעיל עליו לחץ והאחרון שלח רוחב לפדידה שעשה את אחד השערים הקלים ביותר בקריירה שלו, 0-1 למרמורק והטירוף ביציע האדום התפרץ. הקונפטי האדום התעופף לו ונחת בסוג של אקט סימלי ביציע הכחול שהשתתק והיה מוכה אלם.








בדקה ה-64 הרוח מהמפרשים של הכחולים יצאה לחלוטין. אלירן שחר קיבל כדור ארוך ששוב חולף על פני כל הגנת שעריים. התקדם באגף ולזיגדון לא הייתה ברירה אלא לצאת אליו וממש כמו בשער הקודם, שלח שחר כדור רוחב שהתגלגל לרחבה והפעם עידן חג'ג' היה במקום הנכון כשעם כל הזמן שבעולם, עצר, החליף רגל וכבש. 0-2 למרמורק והקהל הכחול פשוט בשוק.










לאט לאט ראינו את הקהל של שעריים חוזר לעודד וכעבור כמה דקות הם חזרו לעצמם וניסו לדחוף את הקבוצה קדימה.
במחצית השניה ראינו שלושה שחקנים של מרמורק נופלים על הריצפה מבלי שנגעו בהם ואוחזים את הרגל בכאב.מיותר לציין שאחרי כמה דקות וטיפול קצר הם שבו לרוץ בקלילות. שיטה להעביר זמן שאוהדי שעריים לא אהבו. המטרה מקדשת את האמצעים.


מפה עד לסיום שעריים ניסתה כדורים ארוכים, כדורים קצרים , מבצעים אישיים אבל לא הצליחה להיות מדוייקת ולכבוש. נתן גנון בעט מרחוק החוצה, ברק ורד בעט מקרוב והשוער הדף ועוד חצאי הזדמנויות. הדקות נקפו, השופט החליט להוסיף 5 דקות תוספת זמן אבל התוצאה נשארה בעינה.




שריקת הסיום של השופט מצאה את הקהל המרמורקי באקסטזה., לידי עמד אוהד ותיק של מרמורק שכל הזמן ביקש ממני לבדוק מה עשו כפר קאסם. אז הם הפסידו ליפו במשחק שבו הם הובילו עד לדקה ה 76 . מרמורק במקום הראשון והשחקנים באו לקהל להודות לו על תצוגת עידוד נפלאה. השערים של המגרש נשארו סגורים כדי למנוע מפגש בין האוהדים. אף אוהד מרמורק לא התלונן מכיוון שזה נתן להם עוד זמן לחגוג עם הקבוצה שלהם.








לסיכום: עשרות שוטרים יש, שני סוסים יש, מאות אוהדים יש, קונפטי בלונים ודגלים יש, יציע שבור יש, גולים יש, מקום הראשון בליגה יש , אוהדים בלי כרטיס יש . רשימת המלאי לדרבי מוצלח מולאה בשלמותה ולנו רק נותר לחזור הביתה ולחכות לדרבי הבא.